הי עדי,
נראה לי שבאמת הכול יכול לקרות...אני אומרת את זה קצת בעצב, קצת בשמחה, ומשתדלת עם הרבה מאוד אמונה.
אני לא האמנתי שאני אצטרך לעשות טיפולים, לא האמנתי הייתי בטוחה שזה קורה אצל אחרות (כאילו עם קרניים...) והנה אני בתוך זה וזה חלק מהחיים שלי כבר עוד מעט שנתיים, הרצון, הצפייה, האכזבה, הכאב, האובדן, האמונה והרצון להיות אמא.
אני מציעה לך, מה שאני מציעה לי, להאמין בטוב, לדמיין בטן עגולה, להאמין שזה יצליח, להאמין שהעוברים שלך יופרו להאמין שבסוף תחבקי את הילד שלך להאמין, נורא קל להאמין שהכל טוב והנה אנחנו צריכות להאמין דווקא שקשה ולא קל וזה באמת לא קל הרבה פעמים...
אני שולחת לך הרבה כוח ואמונה, ומאחלת לך הרבה הצלחה...
