בס"ד
אני סיפרתי בערך בחודש שביעי (הילדה בקושי בת שנתיים, אז היא עדיין לא ממש מבינה וגם אין להם סבלנות או תחושה של זמן בגיל הזה).
הקיצר- זה היה מכוון כדי שהיא לא תתעצבן שהיא לא רואה את התינוקי.
בהתחלה רק אמרתי לה שיש לאימא תינוק בבטן.
לפני כחודש (ועכשיו אני באמצע תשיעי) אמרתי לה שכשהתינוק יבקש לצאת אז אימא תלך להביא אותו הביתה, כמו שמביאים אותה מהגן.
לא הזכרתי בית חולים, גם כדי שהיא לא תבכה וגם כי יש לה קצת טראומה מבתי חולים כי הייתי מאושפזת הרבה

.
גם קנו לה ליום ההולדת שחל לפני כחודשיים בובת תינוק עם עגלה, אז היא ממש מאושרת וכל היום היא מרגיעה את הבובה על הידיים. היא אפילו שמה אותה מתחת לחולצה ואמרה - לאביגיל יש תינוקי בבטן

פיצפיצון יפה שלי...