אני פשוט אמא דפוקה!! - הריון ולידה

די נמאס לי!!

אני כבר כמה חוד מחזיקה את בבטן ומוציאה את זה פה ושם בקטנה
אבל אני מרגישה פשוט אמא דפוקה מפגרת שלא יודעת כלום מהחיים שלה
מצטערת על החפירה אבל אני לא יודעת ככ להסביר למה אני מרגישה ככה
אורי הוא הדבר הכי יקר וטוב שיש לי בחיים האלה ..הוא האור שלי פשוט
חיכיתי לו ממש כל החיים.. הידיעה שיהיה לי יום אחד ילד שלי החזיקה אותי בגיל צעיר לא ליפול.. ולקח לי זמן להיכנס להירון -שהיה קשה בטירוף וגם הלידה
הגידול הוא פשוט נחת ב"ה..לא קל אבל אני מאושרת ממנו ולא מתלוננת עליו
אני מתלוננת על עצמי..
אני מרגישה שאני לא בסדר
קשה לי לחשוב על מעון אני לא מסוגלת וזה לא פייר כלפיו
אני נקרעת בין הלב שלי לבין טובתו...(הוא מקבל בעיקר הנקה ואין תלונות )
אני איתו בבית ואין אושר מזה אני לא מתחרפנת ולא נעליים טוב ל נו ביחד
אנחנו מטיליים משחקים שרים המון..הוא ממש אושר ב"ה
כשהוא נרדם אני מתגעגעת שיקום
אז מה הבעיה בעצם?! אני!!! אני לא מוכנה לעשות ת'צעד הזה של "מעון/מטפלת"
אני רוצה אותו איתי עוד קצת!!! אני מרגישה שהוא עדיין קטן וצריך אותי
מוכנה לשים אותו בגיל שנה וחצי ..אבל עכשיו!?!?? איך אעשה את זה!??!
אני לא מפסיקה לבכות.. מה הבעיה שלי!?

-----------------------------------------------------------

לא הסברתי טוב, כל הסביבה אומרת לי שעליי לתת לאורי מסגרת חיצונית
המשפחה של בעלי משגעעעעעת אותי שאני חונקת אותו וזה לא טוב אמא
מה גם שהחצופה הזאת (אמאשלו) מעבירה לי ביקורת אין סופית שאני עדיין מניקה וזה פינוק ייתר

לא הכול טוב אבל הכול לטובה !