לידע כללי,לכל הנשים ההרות - הריון ולידה

דבר שמביא אותנו... בואו נסקור, למשל, את אופי החיים עבור מישהו שחי בטלוס, נתחיל בלידתו. בטלוס, ברגע שאישה מבינה שהיא בהריון, היא מיד הולכת למקדש ומשתכנת בחדר שמכיל אך ורק תמונות יפהפיות, מוזיקה, נאמר לה כל העת שהיא יפה, שהיא מושלמת, שהילד שלה יפה, שהילד שלה מושלם. ניתן לומר אפוא שהתאים הראשונים של הילד המתהווה מתמלאים ביופי, באור, בשלמות. ואלה הם אבני הבניין שלו, זו נקודת ההתחלה שלו. על פני השטח אתם כבר יודעים שהעובר קולט את המתרחש בסביבתו. למשל, אתם מתחילים להבין שילד שהוריו התווכחו כל הזמן בעת ההריון גדל להיות חסר ביטחון, תכופות וכחן, או עלול לגדול בתחושה שהוא לא טוב מספיק, להרגיש שאינו רצוי. ילדים ששמעו קודם לידתם ללא הרף מהוריהם משפט כגון: "אני לא רוצה את הילד הזה", אותו ילד יגדל בתחושה קבועה שהוא "אינו טוב מספיק".
לכן אנו מעניקים לילדים התחלה ברגל ימין מיד בעת היווצרם על-ידי כך שאנו מדגישים כל העת כמה הם טובים ויפים. הילד הקשור לשני הוריו שומע משניהם כמה הוא מושלם. ההורים מקדישים זמן להתבוננות בדברים יפים. הם שרים זה לזה, משחקים משחקים מצחיקים, ובאופן מהותי, חווים שוב ירח דבש. כך הילד לוקח חלק בשמחה זו. דבר נוסף שהופך את תקופת ההריון לשונה מאוד הוא שיש לנו תהליך שמאיץ את העניין. משום כך הנשים נושאות את הילד במשך שלושה חודשים. בדרכים רבות, כך היה אמור להיות המצב הרגיל. רוב הנקבות האנושיות בפלנטות אחרות נושאות את ילדיהן במשך שלושה חודשים. זו הסיבה מדוע העובר כבר נוצר למעשה בתום שלושה חודשים.
כל שהוא עושה אחר-כך הוא לגדול. הדבר מאיץ את התהליך, למעשה הוא נוצר לגמרי אף קודם לכן ואז פשוט גדל. ברור שתינוק בן שלושה חודשים לא יהיה גדול כתינוק בן תשעה חודשים, אבל בתהליך המואץ הוא יהיה גדול דיו. אך אנו מנסים לחזור לזמן שבו לא היה עלינו כלל להאיץ את התהליך וכל תהליך ההריון ישוב לתהליך בן שלושה חודשים. וכמו כן, לחזור למקום שבו הנשים מתנסות בלידה קלה הרבה יותר, כפי שאני בטוחה שאתם יכולים להבין.
מנהג נוסף שלנו הוא שכל הלידות מתרחשות מתחת למים. גילינו שלידות מים הן הקלות ביותר, הן להורים והן לתינוק. כאשר אישה נתקפת בצירי לידה, היא מסתייעת בכוהנת-מיילדת ושתיהן נכנסות לאמבט באחד מחדרי הלידה שבמקדש. האמבט מלא במים בטמפרטורת גוף והכוהנת המיילדת מעבירה את האם למצב קל של היפנוזה. במצב היפנוזה זה, היא אינה מצויה כלל וכלל בטראנס, אלא פשוט לא חווה כאב. השאה זו, כמו גם הלידה במים, יוצרת סביבה נוחה ורוב הנשים לא חוות כלל כאב. הן פשוט מרגישות לחץ.
בלידה במים, כפי שנשים רבות מתחילות עכשיו לגלות, כאבי הלידה פשוט מורגשים כלחץ. אנו מנסים להעיר את תשומת לב הנשים לכך יותר ויותר. מה שנחווה ככאב ללא מים, נחווה כלחץ מתחת למים. ויש לכך מטרה נוספת. כאשר הילד נולד הוא אינו עובר מיד לסביבה שונה וחווה הלם כפי שהוא חווה בוודאי על פני השטח, כאשר הילד הנולד נמשך מיד מסביבה חמה, נוחה ורטובה לסביבה קרה, יבשה, בעלת אורות חזקים. ובימים עברו נהגו אפילו לסטור לו, דבר שהביא מיד את האדם, לאלה מכם שעסקו בריברסינג, למחשבה שהחיים קשים, שהחיים כואבים, שהחיים פוגעים. כך, התינוקות מתחילים להיסגר מרגע לידתם, והם פשוט ממשיכים להיסגר – ובשל כך לא מגיעים לרמות הרוחניות והפיזיות שיכלו להגשים, כיוון שהחליטו כבר שהחיים כואבים יותר מדי מכדי לחיות אותם מתוך נוכחות מלאה.
בלידת מים הילד עובר מסביבה חמימה הישר אל תוך אמבט מים חמים ומיד מחובק על-ידי שני ההורים שנכנסים לאמבט עם הכוהנת המיילדת, מחבקים ומלטפים את הילד מתחת למים כך שידע מיד שהוריו נמצאים שם עבורו, והוא אינו חווה תחושה של אי ביטחון. משם, הילד מרצונו שלו עולה לפני המים ונושם נשימה מהירה ואז צולל שוב ונושם מבעד לחבל הטבור, ואז עולה לפני המים, בעצמו, ונושם נשימה עמוקה. כך הריאות מתרחבות לאט. מהרגע שנולד, הילד יכול למעשה להמשיך ולנשום עד למחצית השעה באמצעות חבל הטבור.
נשימות מהירות אלה אינן גורמות לכאב. למעשה, תכופות חלק מהרקמה נפגע בעת לידות שאינן במים, משום שהתינוק נאלץ לשאוף עמוקות אוויר קר ומכאיב. הדבר מאלץ את הריאות להתרחב במהירות וגורם לכאב, לפעמים אפילו נוצרת רקמת צלקת שהופכת את האדם פגיע למחלות כגון שחפת, נפחת ולרבות ממחלות הריאה השכיחות. הדבר גם מונע מן האדם הבוגר לנשום עמוק באופן טבעי. אדם שנושם רק מחצית מיכולתו, חי רק מחצית מיכולתו.
אז, כאשר הילד הגיע לנקודה שבה הוא נושם באופן מלא, ורק את האוויר, חבל הטבור נחתך באמצעות לייזר, דבר שמאפשר חתך מהיר ונטול כאב. וכמובן, חבל הטבור כבר הפסיק לפעום.
מרגע לידתו, מתמנים לילד 12 זוגות של סנדקים. סנדקים אלה מעניקים לילד הזדמנות לקיים אינטראקציה לא רק עם המשפחה הגרעינית שלו. נכון, את רוב זמנו הוא מבלה עם המשפחה הביולוגית שלו, אבל הוא גם מבלה מעט זמן פה ושם עם כל זוגות הסנדקים שלו, והדבר מעניק לו תחושה אמיתית של קהילה ותחושה של אחווה, במקום "הם ואנחנו". כך הילד מתחיל לראות בעולם כולו את משפחתו. הדבר גם מונע ממשפחות לפתח "קליקות" קטנות שבטווח הארוך פוגעות בנשמה המתפתחת, וגישה של "טוב, אני עושה זאת משום שכך עשו סבי וסב-סבי" וכן הלאה וכן הלאה, דבר שתכופות יוצר דפוסי מחשבה הפוגעים בהתפתחות.
יש אפוא לילד 12 זוגות של סנדקים עמם הוא מבלה את זמנו, בנוסף לעובדה שההורים של הילד הם בדרך כלל סנדקים של כמה ילדים אחרים, עמם הם מבלים את זמנם גם כן. כפי שאמרתי, הדבר יוצר תחושת קהילה כל העת. הדבר יוצר תחושה של אחדות. שהרי נאמר שאם ברצונך לעצור דעות קדומות, כל שעליך לעשות הוא לשלוח את בעל הדעה הקדומה לגור עם האדם כלפיו הוא מחזיק באותה דעה קדומה, ובמהרה יתברר לו שגם הוא אדם כמוהו.
מכאן הילד מתכונן לחינוכו. בתהליך החינוך שבטלוס, הילדים מתחילים את חינוכם הראשון בגיל שלוש, בדומה לפעוטון, חוץ מן העובדה שהוא מבוסס על ההנחה שהאדם אינטליגנט ולא טיפש. בגיל זה הילדים מסוגלים ללמוד בקלות רבה יותר מאשר בגיל חמש או שש, והדבר מקל עליהם (כפי שרבים מכם מתחילים לגלות) ללמוד אלגברה, ילדים צעירים לומדים מתמטיקה בגיל מוקדם מאוד, מתחילים לקרוא בשלב מוקדם מאוד – בגיל שלוש ולפעמים אף קודם לכן. הילדים לומדים דברים אלה, ומשחקים, ולומדים את יסודות המתמטיקה. הם גם לומדים לקרוא. הם לומדים להבין תפיסות מופשטות. הם לומדים לחשוב, להבין כיצד הדברים עובדים.
כולנו עברנו את התקופה בילדות שבה הילדים שואלים "למה?" ו"למה לא?", ולאחר שניתנת התשובה, שוב הם שואלים "למה?" התייחסות ההורים לתקופה זו היא שבדרך כלל כאשר אנו נשאלים "למה?" בפעם הארבע-עשרה, ההורים מאבדים את הסבלנות ומורים לילד לשתוק. אבל אם החברה בנויה כך שכאשר הילדים נמצאים במצב זה, הם כבר נמצאים במסגרת לימודית, נעשה שימוש במסגרת זו. את התשובות נותנים אנשי מקצוע. ואנשי המקצוע שלנו הם לא רק הכוהנים והכוהנות שבמקדש. ישנם מורים מקצועיים, אף-על-פי שרוב המורים עברו הכשרה מלאה במקדש גם כן. המטרה היא שהם לא רק יזינו את השכל, אלא גם את הנשמה, את הרוח, את ההבנה מדוע אנו באמת נמצאים כאן, ולא רק ילמדו חישובים ומילים.
במסגרת מערך זה, כפי שאמרתי, הילדים מתחילים ללמוד בגיל צעיר הרבה יותר, ובמסגרת לימודיו, למדנו שחשוב מאוד שבנוסף ללימודי המתימטיקה, המדע, הלשון, הדקדוק, הספרות וכל שאר המקצועות השכיחים בבית ספר, הילד ילמד גם מדיטציה, ריקוד, ספורט. חשוב שילמד שירה, משחק. כוונתי במילה "משחק" היא שיש אצלנו ילדים בני חמש שכבר כותבים ומעלים הצגות הקשורות לבעיות של ילדים בני חמש ולדרך ההסתכלות של ילדים בני חמש, דבר שעשוי לשעשע את הבוגרים. אבל הם מורשים להתבטא. והמשחק מתלווה אפילו לתהליך הלימוד הנוקשה.