סיפור לידת ההפתעה שלי...
יום שבת <05.06.10> נסענו לנווה מידבר אני, אוריה, בעלי, חמי וחמתי, וזוגות חברים שלנו...בנווה מידבר יש בריכות פושרות, קרות, חמות, ג'קוזי וכו'...
נכנסתי לבריכה הפושרת כמו שתמיד, וגם הרבה נשים בהריון נכנסות לשם, זה לא בריכה חמה כמו ג'קוזי!...
כשיצאתי מהבריכה גילתי דימום בבגד ים, נבהלתי, בכיתי, התקשרתי לרופא הנשים שלי
והוא אמר לי לנסוע לסורוקה לבית החולים לבדיקה...
השארנו את אוריה עם חמי וחמתי, ונסענו אני ובעלי לבית- החולים....
נכנסנו, עשו לי מוניטור <שלא הראה צירים>, ועם המוניטור נכנסתי לרופא, כשהגעתי הייתי נקייה מדימום...
הרופא בדק אותי וגינאלית ראה כתמים ישנים של דימום <הדימום שקיבלתי אחרי הבריכה>, ובגלל העדות שהוא ראה שיש דם הוא החליט להשאיר אותי למעקב עד יום ראשון, שיראה שאני נקייה מבתוך ואז ישחרר אותי.
בדק שילייה, וכו' וראה שהכל בסדר......
אני בראש שלי נרגעתי, ושמחתי שאני משתחררת למחרת.....
בשעה 20:00 היו לי כאבים בבטן התחתונה כל 10 דק' וקראתי לאחות שתחבר אותי למוניטור, האחות חיברה אותי, וכשהגיע הכאב אמרתי לאחות- נו תסתכלי מה המוניטור מראה, כואב לי עכשיו!, אז היא אמרה שהעובר קטן והוא משתלולל ברחם
וזה פעילות רחמית...עליתי לישון ובמשך השינה הרגשתי כאב עז כל הזמן וניסיתי לישון שוב ושוב
עד שב: 2:00 בלילה כבר לא יכולתי לישון מהכאב בבטן בתחתונה..
ציפצפתי לאחות ואמרתי לה אני רוצה מוניטור, אני לא יכולה לישון עם הכאב, ממש כואב לי, אני מתחננננננננננת...היא אמרה לי תקחי כדור אלגוליזין ויעבור לך..
אמרתי לה כואב לייייייייייי, אני רוצה רופאאאאא, ואני בוכה לה ומתחננת....
והיא לא ציפתה לצירים או משהו, היא ראתה שאני בשבוע 29, במעקב שאין דימום וזהו....
היא נתנה לי אלגוליזין, והמשכתי להתפתל מכאב ולזעוק לרופא במיידי!
בסוף היא ביקשה שיורידו אותי בכסא גלגלים לרופא, ירדתי שיבדקו אותי והכאב התגבר
וצעקתי ובכיתי, ואמרתי להם תעזרררו לי, כואב ליייייייי, תתקשרו לבעליייייייי
תגידו לי שהכל בסדררררר.....
שמו אותי על המיטה פתחו לי את הרגליים ואני מצטטת את הרופאה: "היא גמורה"!!! "היא יולדת!!!!!!!!!!". בשנייה מצאתי את עצמי בחדר לידה בפתיחה של 10 אצבעות
וצועקת להם תתקשרו לבעלייייייייי, תגידו לי שהכל בסדר עם התינוק שלי, אני בוכה וסובלת מכאב.....
התקשרו לבעלי ואמרו לו אשתך בחדר לידה, תיסע בזהירות.....המיילדת ניתקה את הטלפון..
אמרה לי כשיגיע הציר תלחצי---לחצתי פעם אחת חזק, המי שפיר נפקעו לה בפרצוף..
היא אמרה לי תלחצי שוב, לחצתי 2 לחיצות- התינוק יתחלק לבחוץ בשנייה...
בכיתי, נבהלתי, הייתי לבד, התינוק היה כ"כ קטן, הכל קרה בשנייה לא צפוי, בין רגע...
בעלי התניע את האוטו והיא התקשרה אליו המיילדת: "אישתך ילדה"!
לידה של 3-4 דק'....בלי קרעים , בלי אפידורל, לידת הפתעה!
הראו לי את התינוק ולקחו אותו ישר לפגייה לאינקובטור....לא הפסקתי לבכות וללצעוק להם--"רק תגידו שהכל בסדר עם התינוק שלי", המשפט הזה חזר על עצמו בלי סוף, פעם אחר פעם...
ילדתי נסיך קטן בתאריך ה-06.06.10 בשעה 02:45
היום- אנחנו שלושה ימים אחרי הלידה, התינוק נולד קילו מאתיים שישים- 1.260.
חיברו אותו לחמצן , לטובוס, היה לו צהבת, את הטובוס בפה כבר הורידו וגם הצהבת עברה...
אתמול הוא התחיל לשתות את החלב שלי, אני שואבת, ומביאים לו דרך זונדה לפה...
כל 3 שעות אני שואבת, ויש לי בפגייה סלסלה מיוחדת שאני מכניסה כל מנה של 3שעות למקפיא....התחילו עם 2 סיסי והיום עברו ל-4 סיסי, ובודקים שהוא סופג את החלב בקיבה....
התינוק ברוך השם בסדר, ב"ה שהוא יגיע למישקל 1.900-2.000 והכל יהיה בסדר אני
מתארת לעצמי שהוא ישתחרר מהפגייה, זה יכול להיות בין חודש לחודשיים ואז תיהיה הברית
וגם ניבחר לו שם לתינוק הגוזל הקטן שלי......
היום השתחררתי, וממחר אני כל יום אסע מדימונה לבית חולים סורוקה להביא להם
את המנות ששאבתי בבית במשך היום, וגם להיות עם התינוק שלי וללטף אותו
שירגיש שאמא נמצאת לידו...........
קשה לי......אני בוכה שהתינוק שם ואני פה......אבל אני מודה לבורא עולם שהכל בסדר ברוך השם
ומקווים תמיד לטוב, והכל זה מלמעלה........הוא ישמור עלינו תמיד!
קב"ה- אנחנו אוהבים אותך!
תודה לכן בנות יקרות על הברכות החמות, על ה-sms, על הטלפונים, הכל קרה בהפתעה שאני עדיין לא מפוקסת...תנסו להבין אותי, אני בטוחה...
וב"ה שיהיה רק בשמחות ורק בריאות!!!