גם אצלנו הייתה תקופה כזאת עד לפני כמה שבועות..
היו לה ימים שכשהייתה מתעוררת ומתחילה לבכות שלא רוצה ללכת לגן

כשלוקחים אותה לגן הייתה בוכה ולא מוכנה לרדת מהידיים.
תפסתי את מנהלת הגן ואמרתי לה שהילדה בוכה ברגע שפותחת עיניים בבוקר, שלא מוכנה לרדת לי מהידיים בגן ולא משנה לאיזה מטפלת פשוט מבקשת לחזור הבייתה.
מנהלת הגן אמרה שהילדה רגועה ואין שום דבר חריג או משהו שקרה שגרם לה להיות ככהאפילו הציעה לי להציץ עליה מהחלון ולראות איך היא..אז התחלתי לעשות להם ביקורי פתע.. והיו ימים שהייתי שולחת את חמותי באמצע היום לבדוק ולראות מה קורה...
כמובן שבמקביל תשאלתי את הילדה, איך בגן, ומה היא עושה ואת מי היא אוהבת (מהמטפלות) ועם מי היא משחקת ולא היה שום דבר חריג בסיפורים שלה....סתם תקופה של רצון להשאר איתנו יותר, תקופה של פינוק..
כי בבוקר הייתה בוכה וכשהיינו מגיעים לקחת אותה בסוף היום הייתה משחקת ומאושרת, ומשוויצה במשחקים ועושה לנו הכרות עם הילדים...
בקיצור, כשהבנתי שכל הקונצים האלה הם סתם התחלתי לדבר איתה על הגן עוד בערב לפני השינה, ובבוקר כשהייתה מתעוררת..
היינו מדברות על הגן, על הילדים החמודים שהיא הולכת לשחק איתם ולאט לאט היא חזרה לעצמה

יצא לי ארוך

מקווה שזו רק תקופה כזאת ושיעבור מהר
