היי סיגלית

,
נורא קשה לראות כך את בתך, והרגשתי צורך להגיב על הודעה זו...
נראה לי שאת מבינה את הדינמיקה שנוצרה במשפחתכם:
לך ולגרושך יש סכסוך מתמיד. אתם נמצאים במעין "קרב" זה עם זו, והקרב הזה מלווה ברגשות רבים, רובם ככולם רגשות שליליים וקשים. אני מאמינה שלרב - הקרב ביניכם נשאר אצלכם, ביניכם. אבל לפעמים הוא יוצא החוצה, ואז נפגעים גם הילדים. אור, כנראה, סובל מכך לא מעט...

. וכעת עדן.
הסכסוך על השם נראה, על פניו, באמת - כסכסוך על שם... לא יותר, לא פחות. ואז כל אחת מההצעות שהציעו לך הבנות (לשנות לבד את השם במשרד הפנים, להתעלם מקיומו של הגרוש ומהחלטתו הפוגענית, וכו') - היא טובה ומספקת.
אבל, הקושי העיקרי טמון בעובדה שהסכסוך על השם הוא סימפטום. סימפטום ליחסים מעורערים בינך לבין גרושך, סכסוך שהולך ומתרחב וכבר פוגע במעגלים הולכים ומתרחבים בילדיכם.
כאשר כתוצאה מסכסוך שכזה מצבה הנפשי של הילדה מתערער והיא נזקקת לעזרת כדור הרגעה - אין ספק שזוהי נקודה שבה יש להעריך מחדש את התנהלות הקשר בין כל אחד מהשותפים לו (את, גרושך, וכל אחד מהילדים) לכל אחד אחר.
אין לי ספק שיש להסביר לעדן שהתעקשותו של אביה על מתן השם לבתו השניה נובעת ממניעים אחרים, זרים למקרה הספציפי עצמו, ולהתנהגות כפי המקובל של אב לבתו (גם במצבים של גירושים) שהיא התנהגות של חמלה, הגנה ומציאת הטוב עבור הילדה.
יש להסביר לה שהמניעים שלו נובעים מהסכסוך שלך עצמך איתו, ולא מ"שנאתו" אותה, את בתו.
אכן, חבל שהילדה/ים הפכו לכר שעליו מתנהל הסכסוך שלכם, המבוגרים. אבל כעת זהו המצב, ועמו יש להתמודד. שוחחי עם הפסיכולוג המטפל בה, אני בטוחה שבעבודה משותפת תצליחו להגיע להתנהלות כלשהי (ככל הנראה - בקשר מול גרושך) שתפגע בילדים כמה שפחות.
חיזקי ואמצי, נסי לאסוף כוחות...
שרון שמש
M.Sc
פסיכוטרפיסטית התנהגותית קוגנטיבית C.B.T