גלי היקרה,
ת9
מאוד מבינה את הפחד שלך, גם אני פחדתי מאוד מאוד לפני ההפריות...
אני חושבת שאם תביני מה הולך להיות הפחד קצת יירד.
מנסיוני - עברתי פרוטוקול ארוך וקצר.
פרוטוקול ארוך - מהיום ה - 21 של המחזור התחלתי להשתמש בתרסיס שמדכא ביוץ לאחר כשבועיים (בערך) התחלתי להזריק גונול, לאחר מספר ימים עושים בדיקת דם ואולטראסאונדואז לפי הממצאים מחליטים מתי השאיבה.
פרוטוקול קצר - מהיום השלישי של הווסת (כמו בהזרעות) התחלתי להזריק גונל, ובשלב מסיום גם זריקות שמדכאות ביוץ.לאחר מספר ימים עושים בדיקת דם ואולטראסאונד ואז הרופא מחליט מתי השאיבה.
ההבדל בין פרוטוקול קצר לארוך הוא פשוט הזמן שהפרוטוקול נמשך. בשני המקרים משתמשים במדכאי ביוץ, ובשני המקרים מזריקים הורמונים לגירוי שחלתי.
שאיבה/החזרה - הגעתי לביה"ח, את נכנסת לחדר בו מתבצעת השאיבה, מחבירים לך עירוי ליד, המרדים מזריק חומר הרדמה וזהו, את מתעוררת 15-20 דקות אחרי בחדר התאוששות לאחר ששאבו ממך את הביציות שהתפתחו בעקבות הזריקות. לאחר כמה דקות האחות תגיד לך, כמה ביציות שאבו, לפני השאיבה הבן זוג נותן זרע.
יש כל מיני גישות לגביי זמן ההתאוששות, אני באותו יום לקחתי חופש. עכשיו הזרעים והביציות נפגשים לחגוג במעבדה, ולנו נשאר לדמיין הפריות של עוברים יפים.
הרופא התקשר אליי אחרי יום לומר לי כמה הפריות היו לנו. ולתאם תור להחזרה.
וזהו - עכשיו נשאר רק לספור 12 יום ואז לעשות בדיקת דם ולגלות בטא חיובית.
ההחזרה היא כמו הזרעה מביחנת הפרוצדורה
זה מפחיד, אבל לא כל כך נורא...
בכל אופן את מוזמנת לשאול אותי כל דבר.
המון המון הצלחה
