מתרגשת - הריון ולידה

יושבת ילדה.בת 36. מושכת באף , ספק צינון ממזגנים, ספק בכי של מליון סיבות (טובות).
מקפלת בגדים קטנים קטנים .
ציורים של ארנבים ולבבות.
צבעי הפסטל שולטים .
אחרי כביסה ראשונה.
בדין של תינוקות
אבקת נוזל לתינוקות.
הכל בהוויה.
מקפלת.
הבטן לוחצת.
ענקית.
כדורית מתמיד.
זזה וקופצת כאילו משתתפת בחוויה.
בראשוניות הזו. יודעת שזה הכל בשבילה.
שבוע 36.
זהו זה.
החוד האחרון הגיע סוף סוף.
עוד רגע היא תהיה פה איתנו.
אני אביט בה ואדע.
שהיא שלי ושלו.
של אהבת חיי הגדולה מכל.

משתעלת ומושכת באף את הבכי.
כמה דאגתי ב9 החודשים האחרונים
כמה חפרתי לכל מי שהיה מוכן להיות חלק ..
כמה ספרים/מגזינים/ הרצאות/ אינטרנט ורופאים
ועדיין...
לא היו מספיק תשובות לשאלות שלי.
חברות הפנל ,
שהייתן כאן ועודדתן.
( ואחת במיוחד)
החיבוק הוירטואלי
הניחום וההקשבה
מהרגע שחויתי אולטרסאוד ראשוני
יוצאת מנצחת עם צילום של עבם קטן
לחששות
ההקאות
הבחילות
השקיפות/הסקירות/
החלבון העוברי
ה- לעשות או לא מי שפיר
הבכי הצחוק
הלאות
החזה הגדל...וגדל.. וג ד ל ...
ההכרה הרעיונית שעוד מס' חודשים אהיה אמא..
להמתין לבעיטות
להמתין לסימנים ממנה
לאחוז בבטן ולהבין שיש שם מישי
סיבוב בבתי חולים
קורס ההכנה ללידה
הכל...
מסתכם...
ולרגע...
אחד
שנראה היום קרוב מאי פעם.
ילדת אהבה שלי.
קחי את הזמן
אמא ואבא פה
מקווים שתגיעי בדיוק ביום שהשמיים יעדו לך.
שתהיה לידה קלה
שלא יכאב - או שיכאב ממש ממש טיפל'ה
שנלך ונחזור בצ'יק.
שתמיד תזכרי
שאנחנו שלך כפי שאת שלנו.

ובנתיים
אמא שלך מקפלת בגדלים קטנטנים
בריח עדין של בדין

ומושכת באף בכי..

אבל רק מסיבות טובת

שר.