לא "קנתה" אותי הכתבה הזו.
אני חייבת לומר שכפסיכותרפיסטית ומטפלת באמנות לשעבר, יש בה מן השטחיות - ולו רק בדרך שבה הוצגו דברים כ"כזה ראה וקדש" - ולעולם, ולעולם(!!!) אין לקפוץ למסקנות נחרצות (כמו: אם השמש היא בצד ימין או בצד שמאל זה אומרים דברים כאלו ואחרים לגבי היחס עם האמא, או אם החלון מכוסה בוילון זה אומר שהילד מסתגר, או צבע סגול מעיד על עומק...

) על סמך "כללי ברזל" שיכולים להתאים למאות אלפי אנשים, בשלבים שונים של החיים, לפחות.
כי במקרה כזה, זוהי ממש מיסטיקה...
ומיסטיקה, היא דבר רחוק מאד מטיפול טוב באמנות.
לא הייתי מסתמכת על הכתבה הזו לגבי אבחון בכלל, ואבחון ילדיי הפרטיים, בפרט.
יש עוד כל כך הרבה פרמטרים... ממש כשם שכל אדם הוא עולם ומלואו, ומאד ייתכן שאדם שאוהב סגול הוא אכן טיפוס מעמיק ורחב אופקים, אבל השני שאוהב סגול הוא דווקא טיפוס מסתגר, שמרני ומתרחק מחברה ושינויי שגרה...
שרון שמש
M.Sc
פסיכוטרפיסטית התנהגותית קוגנטיבית C.B.T