איזה-יופי, מתרגשת..ברוך-השם בידיים מלאות..
שרוניקית,אין-עלייך..

, מנהלת-חמ"ל מושלמת שכמותך..סתאםם,פשוט חברה-נאמנה...
אני הייתי גם 3 ימים בלידה (מיעוט מי-שפיר, בקיצור אין-מים), מה שהוביל למצב לא-פשוט שלי ושל נעמה, הדבר-האחרון שהייתי צריכה זה לדבר בטל',האמת הייתי פשוט מטומטמת ונאיבית,כי עוד סימסתי לכולם ואז מלא חזרו אליי וזו הייתה הטיפשות הכי גדולה מבחינתי,כי לא-נחתי דקה,הייתי כל-דקה פנוייה עם נעמה כדי לייצב את מצבה וגם אני הייתי חייבת להתאושש מניתוח (מלא-מעקבים,גם באמצע-הלילה), בקיצור לא אלאה בסיפורי ובמצבי-הבריאותי.
מודה שאני אישית הבאתי על עצמי מלא-עצבים,כשעניתי לכל-הטלפונים ובייחוד למשפחות-המורחבות,ש"דאגו" להתעדכן ולא-חשבו עליי ועל הכוחות שלי ורק על-עצמם ועל-מצפונם (שהם כאילו הכי-בסדר שהם מתקשרים ויענו דואגים,כי ת'כלס, אף-אחד לא-חושב לבוא עם סיר-אוכל או להציע עזרה, שזה מבחינתי הכי היה מרגש במצבי ואילו לארח ולקבל מתנות זה הדבר-האחרון שרציתי,לפחות אני,עד שנעמה תרגיש טוב).