תקופה קשה עוברת עליי :( - הריון ולידה

מאמי...

..]

[.]

[.

ממי אולי תפתיעי את בעלול בארוחת ערב מפנקת לאור נרות, רק כדי להתנחם קצת בזה שלפחות אתם התפייסתם

לגבי השאר אני אתן לה

מאמי הכל יהיה בסדר!!

תקופה טובה יותר תבוא עליכם והכל יהיה בסדר

קבלי

מסכימה עם הנאמר.. נסי להסתכל על כל הדברים הטובים

תודה בנות

כי הם מרגישים שזה בינהם ולכן כאילו "זה לא קשור אליך"

יותר הגיוני להכניס הגיון באדם בוגר
לכן דברי עם הבעלול, גם תשלימי איתו וגם תסבירי לו

חוץ מזה את חייבת להראות לו שאת לא מוכנה שהיא תתנהג ככה אפילו שהיא הבת שלך ושתמיד תגבי אותו נגד התנהגויות כאלה
בשורה תחתונה מסיפורים שלך היא עושה רושם של ילדה טובה...

לפני הכל אני חושבת שתבדקי את המזוזות בבית.

הכל יהיה בסדר

מאמי קבלי

אלינור מאמי אני כך כך מבינה אותך, והאמת זה כל כך קשה לעשות הפרדה בין הילדים לבעל במיוחד שהם מאבא אחר. אבל בהחלט הוא צריך להבין שהיא לא התכוונה לזה ולקבל את זה. היא ילדה קטנה ועדיין לא כל כך מבינה את כל ההשלכות של המעשים שלה. שהיא עצבנית היא לא מבדילה וזה שהיא מוציאה עצבים ומדברת לא יפה אליו, תאמיני או לא היא כנראה מרגישה חופשיה איתו. ובגלל שהוא הפך להיות דמות בחיים שלה. אז לצערי זה גם יכול לקרות. תגידי לו שפשוט הוא גם צריך לקבל אותה ולהבין שעליה עוברת תקופה לא קלה וכל הסיטואציה של עוד תינוקת ואבא אחר זה בהחלט קשה. חייבים למצוא דרך לגשר ביניהם וזה ממש לא סיבה שהוא ישמור טינה. צריך להביא אותו למצב שהוא כן ישתדל לשוחח איתה אפילו שקשה לו. כרגע הוא משמש דמות בחיים שלה. ובהחלט יש מקום לשיחה טובה ביניכם וגם איתו ואיתה.
בהצלחה.

לגבי המזוזות, גם אני חושבת שיש שם משהו לא בסדר, לפני שבועיים אחי בא אליי ונשען על המשקוף בחדר שינה, פתאום הוא אומר לי תגידי את יודעת שהמזוזה שלך הפוכה? כל הבית היה הפוף וגם הקלף בפנים... איזה פחד.
מחר אני לוקחת אותן לבדיקה

מאמי קודם כל קבלי
[url=http://www.zoobooz.com/mommygraphics.php http://s260.photobucket.com/albums/ii25/zooboozdotcom/Comments/Mommy-Graphics/Mommy-Of/proudparent_6.gif"]

[url=http://www.zoobooz.com/mommygraphics.php]
Mom graphics
[url=http://www.zoobooz.com/pregnancy-graphics.php
[url=http://www.zoobooz.com/adopti
on.php
[

קבלי

שולחת לך הרבה

בשמחה הייתי מעודדת אותך, אל גם לי בעצמי הרבה בעיות משלי -
גרוש מאד קשה, שממרר לי את החיים, ואני באמת לא מבינה איך סבלתי אותו כל שנות הנישואין, בן זוג שעושה לי בעיות וכל פעם מזכיר לי שההריון לא מתאים לו ורומז שאולי לא נהיה יחד יותר, משפחה לא מי יודע מה תומכת, אמא חרדתי/דיכאונית שכבר מזמן אני לא משוחחת איתה שיחות נפש, אלא רק שלושם שלום מה נשמע וזהו, מצב כלכלי די מבאס (ועוד החופש הגדול לפנינו שלא נדע), בקיצור די לבד. ממש לבד.
אני מחכה ללדת כדי להתעודד, נשבעת לך. יודעת שהאדרנלין הזה יספק לי אושר לתקופה מסויימת, אבל מה יהיה אח"כ ? אם שוב אהיה לבד וללא תמיכה ? לפעמים נשבר לי מכולם ומהכל.
מרגישה שחוץ מהילדים שלי אין לי כלום. וזה די עצוב שבניתי את החיים שלי סביב הילדים וזהו. אבל זאת אני.

אני מאד מקווה שכל יום חדש שנולד, יביא איתו משב רוח חדש ומרענן, ותיקווה שאולי יהיה טוב יותר.

גם אצלי האוטו דפוק, והבית מתפרק, והייתי מתה לנסוע לאנשהו, ולפעמים אני מרגישה שהדברים רק ילכו ויחמירו.

אבל מאחר ואנחנו נשים בוגרות, עברנו דברים בחיים, יש ניסיון, יש ותק, אנחנו חייבות להיות אחראיות על החיים שלנו, על עצמנו, על ילדינו, לנסות לעשות את המקסימום, לנסות לגרש כל מיני גורמים מפריעים, או לפחות לסנן אותם. ופשוט לקוות שיום אחד יהיה יותר טוב.
אולי עכשיו שאנו בהריון אז גם ההורמונים מוסיפים על הדכאון , והדאגות, והמצבי רוח. מי יודע, אולי עוד כמה חודשים (אצלי עוד שלושה בערך), נלד והחיים ייראו יפים יותר.

בשמחה הייתי מעודדת אותך, אל גם לי בעצמי הרבה בעיות משלי -
גרוש מאד קשה, שממרר לי את החיים, ואני באמת לא מבינה איך סבלתי אותו כל שנות הנישואין, בן זוג שעושה לי בעיות וכל פעם מזכיר לי שההריון לא מתאים לו ורומז שאולי לא נהיה יחד יותר, משפחה לא מי יודע מה תומכת, אמא חרדתי/דיכאונית שכבר מזמן אני לא משוחחת איתה שיחות נפש, אלא רק שלושם שלום מה נשמע וזהו, מצב כלכלי די מבאס (ועוד החופש הגדול לפנינו שלא נדע), בקיצור די לבד. ממש לבד.
אני מחכה ללדת כדי להתעודד, נשבעת לך. יודעת שהאדרנלין הזה יספק לי אושר לתקופה מסויימת, אבל מה יהיה אח"כ ? אם שוב אהיה לבד וללא תמיכה ? לפעמים נשבר לי מכולם ומהכל.
מרגישה שחוץ מהילדים שלי אין לי כלום. וזה די עצוב שבניתי את החיים שלי סביב הילדים וזהו. אבל זאת אני.

אני מאד מקווה שכל יום חדש שנולד, יביא איתו משב רוח חדש ומרענן, ותיקווה שאולי יהיה טוב יותר.

גם אצלי האוטו דפוק, והבית מתפרק, והייתי מתה לנסוע לאנשהו, ולפעמים אני מרגישה שהדברים רק ילכו ויחמירו.

אבל מאחר ואנחנו נשים בוגרות, עברנו דברים בחיים, יש ניסיון, יש ותק, אנחנו חייבות להיות אחראיות על החיים שלנו, על עצמנו, על ילדינו, לנסות לעשות את המקסימום, לנסות לגרש כל מיני גורמים מפריעים, או לפחות לסנן אותם. ופשוט לקוות שיום אחד יהיה יותר טוב.
אולי עכשיו שאנו בהריון אז גם ההורמונים מוסיפים על הדכאון , והדאגות, והמצבי רוח. מי יודע, אולי עוד כמה חודשים (אצלי עוד שלושה בערך), נלד והחיים ייראו יפים יותר.