בס"ד
אני אם לתאומות בנות 10חודשים שאני מאוד מאוד אוהבת,אפילו עד עכשיו אני שואבת להן חלב,בהתחלה הנקתי אותן 4 חודשים ,היה קשה אך לא היה איכפת לי ,
,בעבר היתי ניכנסת לפה שניסיתי להכנס להריון במשך 4 שנים גם לפורמים המקבילים ,
ועכשיו מחוסר זמן איני ניכנסת
למי שמכירה אותי לקח לי המון שנים להכנס להריון ,ואחרי שניכנסתי להרייון,היתי בשמירת הריון כל ההריון ועוד שנה בבית מתוכם חושפת לידה וחל"ת ,אני עובדת מדינה ,ולציין כי לא היה לי עזרה ,חוץ מהבעל בלגדל את הבנות ,,למרות הקושי ,ולא אומר לכם ,שאין רגעים שבא לי לצאת חזרה לעבודה ,בפרט שבבקרים השגרתיים אני לבד ,
אך מאוד מאוד קשה לי ,המחשבה ,שאחרי המון שנים שלקח לי להביא אותן,והפגייה שם היו במצב קשה חודש וחצי,ועכשיו ברוך השם הן בריאות תודה לאל ,אחרי כל מה שעברנו ,איך מתמודדים?איך מעבירים את היום הראשון בעבודה בלי לבכות ,,וחלק בתוכי כן רוצה לעבוד ,כי אני אדם שלא יכול הרבה להיות בבית ,אבל,הדאגה לבנות שלי ,עושה לי קשה בלב,מה יהיה עם יבכו ,מי יתן להן את החיבוק לפני שנת צהרים?
בנות עיזרו לי עם תמיכה מה עושים ביום הראשון לעבודה ?ואיך להירגע ולא להכינס לדאגות,,,?