אני אובדת עצות - תעזרו לי! - הריון ולידה

בלי רע לא היינו מעריכים את הטוב!
שיהיה יום מקסים לכולם!!!!!

באהבה, ליאת.

גיל שנתיים הנורא ?
גם לנועה יש ימים כאלה! היום היא הייתה איומה!
היא רצתה לישון ואחר כך היא רצתה חתלתול ואחר כך עכברוש וגם עוד כלבלב (יש לנו כלב בבית והיא רצתה עכברוש אמיתי שהיא רראתה ליד הבית של חברה נכנס לתוך מרזב) כל הרצונות שלה היו מלווים בבכי וצרחות , אני מנסה להסביר ולהתעלם אבל ההתנהגות הזו פשוט מתישה

אני קוראת שוב ושוב את ההודעה שלך ומתקשה להאמין שלא אני כתבתי אותה.
אם זה מנחם אותך- זה קורה אצלנו אחד לאחד בשבועיים האחרונים.
אני חוששת שזה גיל שנתיים
אני מחכה שזה יעבור
אין לי ספק שאם לא- יאשפזו אותי בקרוב בגהה...
שבת שלום!
"..מישהו צחק עלי
ושלח אותך אלי,
איך זה הפכת
על פיו את עולמי.

לא יודעת את נפשי
כי ליבי כבר לא חופשי,
ככה נשביתי
למה לא להודות..."

חה חה שילגי...

תבררי בגן אולי לוקחים אותם לטיון לבגינה אחרת , שאת לא מכירה ,ויותם רוצה אליה...?
לפעמים הם לא כאלו מובנים לנו אבל מסתבר שיש מצבים שהם יודעים מה הם רוצים...

כמה שזה נשמע מוכר וכן זה אכן מתיש
יש לי את זה כעת עם שקד
להערכתי זה גיל המרד

אוישששששששש

זה הגיל המעצבן הזה
מייל:[email protected]
מסנג'ר: [email protected]

אולי הוא נאנס? חחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחח

זה קורה לנו גם. היתה תקופה יותר קשה, עכשיו זה קורה פחות.
זה נראה לי גיל כזה, וזה עובר. תנשמי עמוק.

הכי חשוב, נראה לי, שתשדרי לו כל הזמן שלווה ורוגע. אל תראי לו שזה מוציא אותך מהכלים,
תראי לו שאת לא נבהלת, ואת מסוגלת להכיל את הקושי שלו ולא נרתעת ממנו.
אם הוא בוכה על משהו שאי אפשר "הגינה השנייה", תחזרי על מנטרות בקול רגוע- אני מבינה שאתה עצוב, אבל אי אפשר...
בלי היסטריה וגם בלי לצאת מגדרך כדי לרצות אותו (מנסיוני זה הקצין את הבכי)
מיכל

מוכר ועוד איך מוכר ....
גם אצלנו בוכים על כל מה שרק אפשר ...
על הבקבוק , הנעליים, הבימבה וכו' וכו' וכו'
זה מתיש לאללה ...
אצלנו זה גם קורה באמצע הלילה ...
גיל שנתיים המעייף

יש לך אפשרות שמישהו ישמור על ניצן ותקחי את יותם לזמן איכות לבד??

גם לאריאל יש קטעים לא מובנים וכל ערב כשאני מרדימה אותו אני מדברת איתו, מלטפת אותו, ולוחשת באוזן מילים נעימות ושמתי לב שאחרי שהוא נרדם (לא תמיד) הוא מתחיל מתוך שינה להגיד דברים שקשורים למה שאמרתי לו וזה מרגיע אותו וככה אני לומדת ממנו איך להתייחס לדרך הביטוי שלו שלא תמיד מובנת לנו.

זה יכול להיות קשור לצעצוע, לסדרה, למשחק, לרואי.

מאחלת לך שהתקופה תעבור, חוץ מזה עם כל זה שזה מאודדדדד קשה, תושיבי אותו עליך ותגידי לו שאת לא מבינה אותו כשהוא בוכה, ושירגע ויגיד לך מה מציק לו
לי לוקח לפעמים כמה דקות ארוכות מאוד עד שאריאל נרגע מבכי הסטרי ובסופו של דבר כשהוא מסביר מה הוא רוצה ומרגיע את עצמו אני מחבקת ואומרת לו "בשביל זה בכית- אתה יודע שאמא כאן ואם תבקש או תגיד אני אעזור".

טוב, תגידי תודה שהוא לא קם באמצע הלילה כדי לבכות איזו שעה שעתיים בלי שתדעי מה מפריע לו.. זה מה שקרה לנו וזה עבר ברוך ה'.... גם אצלך זה יעבור. רק תהיי סבלנית כלפיו - תנסי תמיד להבין מה הוא רוצה (למרות שהוא בעצמו לא יודע) שידע שאכפת לך ממנו.
בעלי טפטף לבת שלי מנטרה שמאוד עוזרת: "לא לבכות - ל-ד-ב-ר" וככה היא מבינה שבכי לא יעזור לה, היא צריכה להגיד מה מפריע לה ואז אפשר לעזור לה...
ובמילים אחרות: תהיי חזקה!
http://www.youtube.com/watch?v=ym27UQX5Pxc&feature=related
[/center]

גם לי זכורה תקופה כזאת.
תנסי לזרום איתו, לתת לו הרגשה שאת מקשיבה לו ומנסה ללכת בדרך שלו.

מיטל

תודה על העצות