שחזרנו מאזכרה, ענת, יגאל, חברה שלה יערה ואני. התיישבנו ופשוט לאף אחד לא היה מה להגיד

היה שקט, שקט מצמרר, ענת לא מצאה מנוחה, הלכה וחזרה חזרה והלכה בבית, פתחה סגרה את דלת חדרו של ניבוש
על הדלת תלויה תמונתו של ניבוש מיום הולדת שנתיים, על הבובה האדומה

וממש ליד במתלה של הבגדים עוד תלוי גקט הגינס שלו, ומטריה כחולה

אני לא מצליחה לישון, לא מצליחה להבין את ההגיון במוות הנוראי הזה, ויותר מזה לא מצליחה למצוא איך לנחם אותה את ענת
