הצילו !!!!! התקפי זעם ובכי - גיל שנתיים - הריון ולידה

אויש זה כל כך מוכר.....

תשמעי, יש דברים למשל שבאמת לא צריך להתעקש איתם - אחרת אנחנו נתמוטט נפשית.

מה שאת מתארת, מאד מוכר, ובייחוד שהוא לא מדבר - הוא מתוסכל! הוא לא יכול להעביר לך את זה במילים - אז הוא מתחרפן. הבת שלי הגדולה גם היתה כך - עד שהיא ממש התחילה לדבר שוטף, בערך בגיל שנתיים וחצי. כל ילד לפי ההתקדמות שלו.

המון המון סבלנות ונשימות ארוכות.....
מייל:[email protected]
מסנג'ר: [email protected]

תודה אורטל

הכתבה נותנת אחלה טיפים ואני במיוחד מתחברת לעניין של בחירת המלחמות.

אם נכנסת למלחמה- אל תוותרי- לא משנה מה וכמה צעקות.
אם זה משהו לא עקרוני מראש אל תילחמי,
אם את יודעת שרוב הסיכויים שתוותרי אם הוא יצרח, תוותרי לפני שהוא יצרח- כי לא עשית בזה כלום. גם הוא צרח, גם עשה לך כאב ראש גם וויתרת, מה הוא לומד? שאם צורחים משיגים מה שרוצים....

וכמו שכתבו לך, זה שלב, מסכימה עם אורטל הוא מתוסכל מכך שהוא לא מביע את עצמו, זה יעבור,
קחי אוויר, נשימה ארוכה, ואת מאחורי זה...
[/]/]

בהחלט מוכר... אם כי אצלנו זה היה (יחסית) קצר, נגמר מזמן וקרה בעיקר בלילות.... גם אני חושבת שעצם זה שהוא לא יכול לבטא את עצמו בפנייך מחמיר את הבעיה. מוריה, למרות שהדיבור שלה היה שוטף - עדיין לא ידעה להסביר מה מפריע לה, כי אני לא חושבת שהיא בכלל ידעה ... הייתה לדוגמא אומרת שהיא רוצה לשתות חלב, וכבמביאים לה חלב מתחילה לבכות שלא רוצה חלב רוצה משהו אחר וכן הלאה וזה לא נגמר.....
אז רק המון המון סבלנות ועצבי ברזל.... לא להתרגז עליו כי הוא באמת לא יודע מה עובר עליו - רק להתעניין מה מפריע לו ולדובב אותו או פשוט להסיח את דעתו למשהו שאת יודעת שמעניין אותו. "תראה איזה ציור יפה ציירת בגן / מה סבתא קנתה לך מתנה.. " וכד'....
http://www.youtube.com/watch?v=ym27UQX5Pxc&feature=related
[/center]

כן אני יודעת שאין צורך להילחם
רק על דברים עקרוניים אני מתעקשת...
הבעיה היא שבכמה מקרים אין לי מושג מה הוא רוצה ונראה שגם לו בעצמו

איזה יופי של כתבה!!

זוהר - את מסכימה איתי? אי-תי? את בטוחה?
מייל:[email protected]
מסנג'ר: [email protected]

מסכימה עם מה שנכתב.
אני יכולה להוסיף ולומר שזאת תקופה שחולפת, צריך הרבה סבלנות ולהיות איתם מאוד רגישים.
תני לו הרבה תשומת לב ותזרמי איתו בדברים קטנים שהוא מתעקש עליהם והם לא עקרוניים.
אני זוכרת שעילאי היה מתעקש על דברים כאלה מעצבנים: "אני ישים את המשחת שיניים!/ לא את התחתונים האלה/ סנדלים עם גרביים/ קורנפלקס בקערה של דורה ולא בוב הבנאי...." וכל זה אחרי שהדברים נעשו.
זה מעצבן אבל זאת הדרך...

[/]/]

עידן מדבר מאוד יפה ובכל זאת כשהוא חוטף קריזה כלום לא יעזור

אתמול היה לנו יום כזה

האמת אני בדיעה שאים הם בוכים סתם בלי שום סיבה אפילו לנסות לא להתייחס בכלל ובטח לא להגיד לו לא לבכות. אים נוח לו שימשיך ואת פשוט תאטמי אוזניים. ובהחלט על דברים עקרוניים תעמדי ובטח לא לתת לו להתשלט עליכם. מעכשיו צריך לדעת לשים גבולות.
בהצלחה

גבולות זה חשוב וטוב, אבל לא להתייחס? זה שהוא לא מודע לסיבה שהוא בוכה לא אומר שלא רע לו, ושהוא לא צריך חיבוק, קרבה, לדעת שאמא מודעת לקושי שלו..
http://www.youtube.com/watch?v=ym27UQX5Pxc&feature=related
[/center]

הגננת של אור קוראת לימים האלו "בעד הנגד ונגד הבעד"
מייל:[email protected]
מסנג'ר: [email protected]

מותק

הדסקה

המון סבלנות זה חולף עם הזמן