שאלה לאמהות ל-2 או יותר - הריון ולידה

ההפרש בין ליאור וטל הוא כמעט 4 שנים...
לא הייתי חושבת לרגע לעשות הפרש קטן בין הבכור לבא אחריו.
צריך ללמוד להתמודד עם כל מצב אפשרי לפני שנכנסים לזה בדאבל
זו דעתי בכל אופן...
מפחיד? הכל תלוי בך, איך את.
יש אימהות מגוננות מידי שלא מבינות את הנזק שהן עושות לילד/ה...
יש אנשים שמפחדים משינויים וזה טראומתי בשבילם...
יש אנשים שאין להם מושג אבל הם נדחפים כי הסבתא שלהם אמרה...
יש אנשים שלא מוכנים נפשית וחושבים שככה כולם...

לי אישית לא היתה שום בעיה

מיכל אני ממש לא מהלחוצות
אבל אני גם לא אמא ל-2...
אני פוחדת שיצוצו דברים שלא הכרתי בי...
תגידי לא משהו איזה היריון שינה משהו בגישה שלך? או שנשארת אותו דבר?
ברור שאותו דבר כמו בלי ילדים זה לא
אני מדברת על הגישה שלך לדברים
מקווה שהצלחתי להסביר את עצמי....

מיכל גם אני לא הייתי רוצה הפרש קטן
הבן שלי עכישו בן שנתיים ו 3חודשים אם נכנסתי להריון החודש הזה אז אני אלד כשהוא בן 3 שנים
לפי דעתי שכן תהני מהילד הראשון גם אני הייתי רוצה ככה
אני עשכיו בשלב גמילה מטיטול וכבר נגמלנו מבקבוק נכון זה יותק קל ...

אבל את האמת הבן שלי ממש משעם לו לבד
נכון שזה קל לי אבל הוא מבקש ילדים ונראה לי שאם היה לו אח היה יותר קל לו ולי

אני לא מדברת מנסיון אבל כך לפחות אני חושבת ומרגישה

ובכל זאת האם היה קשה שילדת את טל
כי גם אומרים לי שילד גדול ונולד לו אח זה לא כל כך קל לו ולך נכון<?

.]

..]

[.]

[.

היי אחווה בוקר טוב !!!

תיראי.... אני עשיתי קפיצה מילד אחד ל 3 ! ‎

אני בן אדם אדיש רוב הזמן...
אני מקבלת מצב בלי בעיה,
מעברי דירה/מדינות....נישואין..הכל ברגוע
לא יודעת אולי שאננות לסביבה..

מה מיכל יש מפגש פורום בפברואר בברלין?
מגניב1!!!

באהבה, סיון

היה צריך להיות לפני שנה אבל אחווה היתה בהריון

אם אני מסתדרת כלכלית עד אז אני איתך לחלוטין

תזכרי

אני לא יודעת להגיד לך מה המעבר בין אחד לשניים.. אבל מניחה שזה על אותו עיקרון...
סיוט..? זה לא ואף פעם לא השתמשתי במילה הזו כי אני עוד לא מרגישה ככה..
בשונה ממך לא רציתי ילד נוסף כל כך מהר, אבל התחלתי גם מוקדם יותר..
אז אני שמחה על הפער בניהם, זה זמן מבורך לנו כזוג, לילדה.. אבל כל מקרה לגופו כמובן.
היום אני מתמודדת עם קנאה של ילדה בת שנתיים ותשעה חודשים, היא היתה בת שנתיים וחצי שהם נולדו - ואני חשבתי שזה פער מעולה.. עצמאית, מדברת, מבינה, גמולה מחיתולים וכו'.. אבל הקנאה כנראה לא פוסחת גם עליה ואף יותר קשה בעייני מילד קטן יותר או אפילו גדול יותר - את זה אני כבר לא יודעת..
אבל, צריך לזכור שכולם עוברים את זה.. זה בריא וחלק בלתי נפרד מההתפתחות.
את מכירה אותי ויודעת שאני לא לחוצה מידי.. משתדלת להנות מאוד מהשינוי המשמעותי בחיי.. ושמחה איתו מאוד. אני כבר ממש רציתי עוד הריון והייתי בשמחה רבה שהוא הגיע.. אז נראה לי שהבשלות, הרצו והגישהן הופכים את החיים ליותר קלילים..

עוד לא יודעת , אבל נראה לי שמעבר מ0 ל1 הרבה יותר קשה
[

אני עדיין בציפייה לראות את השינוי מ 0 ל 1

צריכה לחכות שנה...

נראה לי שאני אעשה בדיוק מה שאמרת ליאת...

יהיה בסדר

אני מקווה שכל הילדים הבאים יצאו לי כמו נועה

אני פשוט מאוהבת בה ברמות שקשה לתאר

אני חושבת שהקושי הוא בחודשיים הראשונים, זאת התקופה שבה הסתגלנו כולנו למצב החדש....... לקח זמן עד שאת מכירה את התינוק החדש ומתרגלת אליו.....

אבל.... הדבר שהכי קשה לי איתו היום זה רגשות האשם כלפי אורי שלא ביליתי איתו מספיק לבד ופתאום יש לו אחות קטנה ושכבר לא דואגים רק לו ושלא הכל סובב סביבו, אני מנסה לפצות אותו על זה כל הזמן, לוקחת אותו לאחה"צ רק שלנו, אבל עדיין......

אני מאמינה שיהיה לא קל אבל אני מחכה לזה בציפייה גדולה ובהמון אהבה,
אבל באמת לא צריך לעשות דברים מתוך לחץ, רק כשמרגישים בשלים ומוכנים

אני כנראה לא דוגמא טובה, כי ההפרש אצלי מאוד קטן (11 חודשים).
מבחינה נפשית לא השתנה כלום. הייתי אמא באיזי כבר בילדה הראשונה. אני מהאופי שלי כזו, כנראה. לא בלחץ, לא בהיסטריה.

בדרך כלל לאמהות קצת יותר קל דווקא עם ילד שני, כי בילד ראשון כולן לחוצות כמו טמפון, בילד השני מבינים שהשד לא זה נורא, ואפשר להוריד לחץ. וגם מבחינת הידע, יש יותר.

אני כבר עם אביגיל התנהגתי (אנשים אחרים העידו עלי) כאילו זו הילדה השלישית שלי. לא מהבחינה של הידע (מן הסתם לא ידעתי כלום) אלא מבחינת הגישה. אז לא היה לי שינוי בגישה או בקושי מבחינה נפשית מילדה ראשונה לשניה.

מבינה פיזית היה לי מאוד קשה. לא אנסה לייפות את זה. להתעסק עם 2 תינוקות פיצפוניים זה לא קל בכלל. אם ישאלו אותי האם אני ממליצה על הפרש כל כך קטן, בהחלט לא.
אבל זה לא סיוט ולא בטיח. אני דווקא שמעתי שהמעבר בין 2 ל-3 זה שמיים וארץ מבחינת הקושי. שאני עם 2 עדיין לא יודעת איהות מהי. מיכל? מה את אומרת על זה?
נחיה ונראה....
זה הכל עניין של גישה.

אבל בסופו של דבר זה תענוג. לראות איך הן אוהבות אחת את השניה ואיך הן נהנות ביחד. כל חיבוק שלהן, כל נשיקה, כל משחק בייחד, כל טיול יד ביד ממלא את ליבי אושר!
ועובדה, שאחרי הכל, אני בהריון נוסף (לא טעות ולא פיספוס), בהפרש לא הרבה יותר גדול מהקודם. אם זה היה כזה סיוט, כנראה שלא הייתי עושה זאת שוב, לא?

הדבר היחיד שהרגשתי זה נקיפות מצפון כלפי אביגיל. שזה לא פייר לגביה, שלא הספיקה להיות ילדה יחידה כלל. את כל החיים שהיא זוכרת, יש לה אחות. לא הספקתי להנות ממנה לבד בכלל.
אבל נראה לי שנקיפות המצפון נולדים עם הילד. ועם כל ילד נוסף, מתווספות גם הן. ולא משנה בני כמה הילדים או כמה ניסיון יש לאמא.
הרי מיכל לא הייתה לבד במשפחה אפילו לא שניה (מן הסתם, היא לא הבכורה) ואת כל החיים בכלל יש לה אחות. וזה נאה לי טבעי לגמרי.

קיצר, אם את רוצה ילד - אל תקשיבי לאחרים. תלכי עם הלב. תיזכרי כמה אנשים אמרו לך שהמעבר להורות קשה מאוד. ואת בעצמך גילית כבר שזה לא כזה נורא וזה כיף גדול. אז אולי גם במקרה הזה המקרה דומה?

ואם את חושבת שאת צריכה עוד קצת זמן לעצמך לבד עם נועה, גם זה מעולה. תהני מהנסיכה שלך, נצלו את כל הזמן שיש לכן לבד.
___________________________________________________________________
סקרים תמורת כסף

תודה בנות

סורי לא הבנתי ..שולי מה העיניין?

אבל זה לא סיוט ולא בטיח. אני דווקא שמעתי שהמעבר בין 2 ל-3 זה שמיים וארץ מבחינת הקושי. שאני עם 2 עדיין לא יודעת איהות מהי. מיכל? מה את אומרת על זה?
נחיה ונראה....
זה הכל עניין של גישה.

את מכירה את הגישה שלי לא?
המעבר בין 2 ל 3 הוא אחר לגמרי כי את חושבת שזה בעצם כלום ובעצם השלישי/ת משנה את כל התמונה... גם לי היה חדש העסק