אני בדיכאון! - הריון ולידה

היי לך , נראה שממש עניין אותך משהו שעדיין נמצא בעיצוב הישן שלנו, אז מה דעתך, אומנם אהבנו אותו והוא שירת אותנו נאמנה הרבה שנים אבל השתדרגנו ואנחנו גם ממש מאוהבות בעיצוב החדש של האתר.
מקוות שתהני מהפוסט , זה אותו המוצר רק באריזתו הישנה.
אל תשכחי לבקר גם באתר החדש שלנו כדי להנות מהכלים הרבים שלנו, תוכלי להירשם שם לעדכון שבועי על התפתחות הפיצי שבבטן, לשמוע על הכנסים החודשיים שלנו (שווה ביותר, יש שם גם הגרלות מטורפות), להירשם לאחת מקבוצות הוואטסאפ שלנו כדי לפגוש חברות למסע או להתייעץ בלייב עם אנשי מקצוע ועוד הרבה הרבה דברים שצריך במסע המטורף הזה של הריון והורות..
הפורומים הישנים סגורים, על מנת לכתוב פוסטים צריך לעבור לפורום החדש

17 תגובות
עמוד 1
  • ממי תראי מה כתבתי בפורום של שרון ותביני שככל הנראה כולנו באותה סירה


  • אוי הדסקה
  • הדסקו'ש, קבלי
  • לגביי גיל השנתיים הנורא אין לך הרבה ברירות רק להסיח את דעתו למשהו שמח יותר כשהוא מתחיל לבכות
    את יכולה ללכת לייעוץ מטעם קופ"ח איך להתמודד איתו
    לגביי המינוס הייתי מציעה לך לצאת לעבוד במה שאפשר כרגע עד שתמצאי משהו מעניין יותר העיקר שבנתיים תיכנס משכורת כלשהי לחשבון הבנק
    אפילו מלצרות או מוכרת בחנות בגדים וכו'..


  • גם אנחנו עברנו את הגיל הזה

    [[[
  • איך את מתיחסת להתקפי הזעם שלו?
    כשמעין בוכה בלי סיבה טובה, אנחנו מתעלמים מהבכי שלה ומדברים אליה כאילו הכל כרגיל וכאילו היא לא בוכה. לא מראים לה שאנחנו מתרגשים מהבכי שלה. ואנחנו באמת לא מתרגשים ממנו.
    לדוגמא: הטלפון מצלצל. אני מרימה ועונה. מעין מתחילה לצרוח כי היא רצתה לענות. אני ממשיכה את השיחה כרגיל וכשאני מסיימת אני שואלת אותה אם היא רוצה את הטלפון. אם היא מחליטה להמשיך לבכות, אז אני ממשיכה בעיסוקי.
    לפי דעתי, מה שמזין את הבכי הזה זה יחס. תתיחסי פחות, הוא יבכה פחות. כמובן שזה לא אומר שאת צריכה לתת לו פחות יחס אוהב, פשוט אל תתני לו להרגיש שהבכי משפיע עליך באיזושהי צורה.
  • ספרי לי על הבכי
  • לגבי הבכי של יותם:
    הוא סתם פתאום מתחיל לבכות


  • קודם כל חיבוקים, חיבוקים ועוד חיבוקים!!!
    זה באמת נשמע לא קל (בלשון המעטה) מה שאת מתארת...
    אני בטוחה שזאת תקופה שתעבור
    גם לנו יש ימים שאני כבר לא יודעת אם הוא בעצמו יודע מה הוא רוצה
    אבל יהיה בסדר, כמו שאמרו צריך להמשיך ולהציב גבולות ולחנך בשאיפה שהשלב הזה יעבור...
    בעניין העבודה, מחזיקה לך אצבעות...
  • מה שאת מתארת לגבי העבודה זה באמת עצוב מאוד.

    [[[
  • מוכר מוכר מוכר!
    אני מצליחה לעצור את התופעה..
    כשהיא בוכה היא בוכה מכל הלב,
    אני יכולה לישאול מה קרה? והיא תיצרח
    לחבק והיא תרביץ ותיצרח
    ולא תתן לי להיתקרב אליה..
    ואז אני יורדת לגובה שלה ואומרת לה:
    אם את לא מפסיקה ליבכות כשאני סופרת עד 3 אני הולכת ומשאירה אותך ליבכות
    ואז אני מתחילה.....1 צורחת
    .........................2 צורחת
    ו..........ש......לו....ש.....בוכה חלש יותר אבל עדיין בוכה
    ואז אני אומרת לה אוקיי אני רואה שאת עוד בוכה אז אני יוצאת מהחדר
    ואז היא מחבקת אותי ואומרת לי רוצה אותך...
    אז אני אומרת לה:את רוצה שאני ישאר
    היא מהנהנת בראשה ואז אני אומרת לה אז תירגעי ותפסיקי ליצעוק
    ואז שואלת אותה משהו אחר לגמרי,מסיחה את דעתה וזהו זה ניגמר!
    צריך להתמיד בזה כל הזמן בסוף זה מצליח
  • הדס
    בדיוק היום היה לי התקף כזה עים יותם, הלכתי איתו לקניון לסדנא והוא לא הפסיק לבכות ולצרוח. אנשים הסתכלו עליי כאילו מה
    וכל מה שעשיתי לא עזר להרגיע אותו והוא ממש היה אנטי בצורה לא רגילה ורק צרח ובכה וגם באוטו. הגענו הבייתה והוא המשיך עוד איזה שעה לבכות. שום דבר לא הרגיע אותו. חיבקתי ליטפתי ולאט לאט הוא חזר לעצמו. מקווה שלא יחזור לו כי בהחלט זה גורם ללחץ נוראי.
  • אני מודה בפעמים מסויומות אני מאבדת את זה ואני מתחילה לכעוס (לא צועקת אבל קשוחה) , זה לא אופייני לי לכעוס אבל לפעמים אין ברירה....
    או שאני מתעלמת או שאני מקללתאת עצמי ששכחתי לקנות אטמי אוזניים
  • כבר ענו לך....קבלי מיליון
מותר ואסור לאכול בהריון והנקה