בוקר עוד יותר קשה - הריון ולידה

מתוקתי, אני מחבקת אותך מכאן!

למה הוא לא מגיע? לא הצלחת לתפוס אותו? ואם כן דיברת איתו, הוא מודע לחודש שעברת כדי שהדברים יקרו?

אני יכולה רק להתפלל בשבילך שהטוב בשבילך יקרה.

מליון חיבוקים נסיכה!

ליידי!
מה? עדיין לא הצלחת לתפוס אותו?
אוף! איזה באסה!
אין לי משהו חכם להגיד לך-רק שאני מתפללת בשבילך ומחזיקה שהוא יגיע
בהצלחה

שיהיה לכולם רק טוב
[gaga.com/p/dev270bbs__.png[/img]
[img]http://daisyPath.com/ani/080402/0/3/+10/2/.png[/img]
[img]http://s5.rimg.info/aaa1a58617d9fb8c239eb9aa60b8fd55.gif[/img]
[img]http://s5.rimg.info/01b5425816119835c5d372ffb4c99697.gif[/img]

אני מקווה שזה יסתדר והוא עוד יבוא בהפתעה (כולה מה צריך שעה? שעתיים?)
ליידי, אין סיכוי שאת יכולה לנסוע אליו?

כמה שאני מבינה אותך
מקווה שתצליחי לתפוס את בעלך

איבדתי כוחות...
השגתי אותו אתמול והוא אמר שישתדל אבל הוא לא מקבל אישור לצאת
למרות שיש לי מכתב מהרופא שהוא יכול לתת לרופא היחידה הוא לא מסכים הוא אומר שזה לא מסתדר.
ככה זה כבר שנתיים לא פלא שאין לנו ילדים
פעם אחת בחיי אני רוצה שהוא ישים אותי בעדיפות ראשונה

מאמי שלי

כן הוא קצין בתפקיד מ"פ ועכשיו הוא לא עונה לי.
אין יום שאני לא רוצה לקום וללכת נמאס מהלבד.
כל מה שניסיתי לעשות זה להקים משפחה והוכחתי לעצמי שגם את זה אני לא מסוגלת לעשות.

מתוקה, כמה זה מבאס..
אני יודעת פחות או יותר מה את מרגישה, למרות שבעלי לא קצין... ממש לא... אפילו די רחוק מלהיות קצין...
גם אני למען המטרה הגדולה והמקודשת ויתרתי על הפרטיות ועל האינטימיות שלי. כל מי שרצה לראות אותי שוכבת עם רגליים פתוחות -ראה, הזרקתי הורמונים, סבלתי מתופעות לוואי. בעלי היה פטור מלבוא איתי לטיפולים ולרופאים בשל החשש שמא מישהו יכיר אותו וחלילה ידע... קיבלתי עליי את כל העול. ואז שבוע לפני ההזרעה הוא נסגר בתוך עצמו, הפסיק לדבר איתי, להסתכל עליי או להתייחס אליי באיזושהי צורה. הוא היה בבית, אבל הרגשתי כל כך לבד. פתאום קם והולך, אפילו לא מסתכל עליי כשאני יוצאת, כל מה ששמעתי ממנו במשך איזה עשרה ימים זה "כן" ו"לא". וזהו...
גם אני שאלתי את עצמי בשביל מה אני עושה את זה? בשביל מי? מה אני היחידה שרוצה בכך?
אבל ברגע שקיבלתי תשובה חיובית, פתאום הכל התגמד ונעשה חסר משמעות. וזה מה שיקרה לך אם תרצי.
את הרבה יותר חזקה מזה. ואם תחליטי שאת מוכנה לקחת על עצמך את המלחמה הזאת לבד, ותעשי את המקסימום שאת יכולה בשביל לא להפסיד את החודש הזה, אולי גם תנצחי ותהפכי לאמא מאושרת ל

היי ליידי!
את מסוגלת!! בטח שאת מסוגלת!!!
לעולם אל תאמרי אחרת...
אחרי כל מה שעברת, זה רק אמור להראות לך עד כמה את אישה חזקה אמיצה ולוחמנית שדבקה במטרות שלה!
תשתמשי בכוחות הכל כך חזקים האלו כדי למצות את כל האפשרויות להפגש עם הבעל - סומכת עלייך!
ובינתיים - לכי עם חברה לים, תלכי לסרט, שבי בבית קפה - העיקר שתתאוררי ותהני מהקיץ הנפלא הזה
תנסי קצת להוריד ממך את הלחץ והמחשבות

אני שולחת לך מיליונים של חיזוקים

בסוף נקבל בשורות טובות - רק צריך סבלנות....

זה שובר אותי...
אתן נהדרות ממש זריקת אנדרנלין לגוף.
דיברתי אותו עכשיו והוא אמר שאולי הוא יצליח לבוא בבוקר.
הוא יוצא לפעילות עכשיו למשך כל הלילה.
אבל בליבי אני אומרת בשביל מה לבוא בשביל מה לנסות הסיכויים אפסיים.
עדיף שלא יבוא וככה אני בכלל לא אתאכזב בסוף החודש כי אני יודעת שלא היה סיכוי להקלט.

קיבלתי זריקת אובטריל אתמול בשעה 12:00 בצהריים ממתי מתחיל ההשפעה ועד מתי? הרגשתי כל כך רע אתמול שבכלל לא הקשבתי לאחות שדיברה איתי

בוקר טוב
בתעוררתי להודעה בפאלאפון: "אני לא יכול לבוא"
הלך החודש ואני לא מתכוונת להתחיל עוד חודש כזה.

בשורות טובות מאמי.....

תהיי חזקה אל תאבדי תקווה ואמונה זה מה שמניע ומחזיק אותנו

כבר איבדתי.

אני עדיין מקווה שעם הזמן יעבור הזעם והתסכול ושתגלי ששניכם רוצים באותו הדבר בדיוק באותה המידה ושמה שקרה החודש היה בלת"ם, פקשוש מעצבן אבל לא יותר מזה.
לעולם אל תתייאשי! תחפשי בחייך דברים יקרים לליבך שיש לך ואת לא רוצה לוותר עליהם (אהבה, אושר, סיפוק עצמי, בית טוב, תחביבים וכו'), דברים שקיבלת בחים ולא מצאת את הזמן להודות עליהם. תתרכזי בזה... לי זה עוזר ברגעים הקשים...

לעולם אבל לעולם אל תאבדי תקווה!

אני יודעת ומכירה את הכאב הזה את האכזבות האלה. את יודעת שאת חזקה, את יודעת שיש בך את כל הכוחות כולם, זה עצוב ומאכזב וכואב.. מאוד מאוד מאוד כואב, אבל זו לא סיבה לאבד תקווה.

יקרה, כל מה שקורה קורה לטובה, אני יודעת ובטוחה שהמשפט הזה עכשיו מעצבן ולא נשמע קשור בכלל, אבל אני מבטיחה לך שכל מה שקורה קורה לטובה. אני יודעת שעכשיו כל מה שת רוצה זה להתחפר לעולם פנימי ולתת לכאב להיות בכל מאודו.. זה בסדר, זה בסדר לכאוב ועוד יותר בסדר לאור הנסיבות.

הימים הטובים שלך יגיעו... ללא צל של ספק. רק דבר אחד אל תשכחי, התקווה היא הדבר שקיים ומחייה אותך והיא זאת שתתגשם במלואה, את תראי! גם אם כרגע היא נראית רחוקה מאוד מאוד, זה יקרה!

תהיי חזקה ואל תפסיקי לקוות!

אני יודעת שזה נשמע טיפשי אבל כרגע לא אכפת לי מכלום.
בא לי ללכת לישון ולהתעורר עוד 100 שנה

יקרה, זה לא טיפשי בכלל.. אני מבינה אותך, כל כך הרבה פעמים רציתי להתחפ]ר ולהירדם ולישון עד .. עד..

לכי לישון, תני לגוף שלך לפרוק הכל, היום הזה יעבור וההרגשה הזו תתחלף בתקווה מרעננ.. זה יקרה, תני לזה את הזמן המתאים.

הכל יהיה בסדר.

את עוד תהיי אמא מדהימה!