אתמול הייתי שוב אצל הרופא, והוא שלח אותי למיון כדי שיאבחנו יותר טוב מה יש לי.
אחרי סבל של המתנה בתור במשך 5 שעות במיון של רמב"ם (רציתי כל כך הביתה אבל בעלי התעקש שנחכה כמה שצריך כדי שהיא תסתכל עליי ואם יהיה צורך תפנה אותי לבדיקות נוספות. אני לא יודעת מה הייתי עושה בלי המלאך הזה שתמיד נמצא לצידי...) ראתה אותי רופאה שאמרה לי שלא מדובר בדלקת ריאות. אמרתי לה ש"את זה ידעתי גם לפני 5 שעות. זה לא הריאות שמטרידות אותי אלא הכאב בצלעות שנהיה כרוני ומרגיש כמו דלקת".
היא אמרה לי שהיא לא רואה עדיין סיבה לתת אנטיביוטיקה. והמליצה לי מנוחה.
אני לא מבינה את ההימנעות ממתן אנטיביוטיקה. המצב שלי הרי מחמיר מיום ליום, לאיזו החמרה הרופאים מייחלים כדי שיהיה להם כס"תח לתת אנטיביוטיקה לאישה בהריון?
נכנסתי לבית מרקחת לאחר ההמתנה במיון וקניתי משחת traumeel למריחה על האזור הכואב וסירופ לשיעול - שאולי יעזור לי להפסיק את השיעול לחלוטין מתישהו כדי שהמצב לפחות יחמיר פחות (קניתי stodal שהרוקחת המליצה לי בהנתן שיש לי ליחה) ובנתיים השיעול נחלש בהדרגה... אני לא יודעת אם בגלל הסירופ או בגלל שנהייתי מאד ערה לאינסטינקט השיעול שאני מעדיפה להיות מוטרדת מלא להשתעל כשאני צריכה מאשר להתפתל מכאב מפלח והחמרה בכאב שבצלעות ושבשרירי הבטן הצידיים (זה כואב כבר באזור המותן הימנית.. מאד).
העבודה תחכה לי, אני מקווה. עכשיו אני מבינה מדוע יש חוק שאוסר לפטר נשים בהריון... מזל שחוץ מעבודה אנחנו תורמות באופן כללי למרקם החברתי של המשרד.
