ממש תודה - הריון ולידה

לכל מי שכתבה לי.
ביום רביעי הקרוב אני נפגשת עם הרופא שלי שטיפל בי עד היום תמיד והוא מעולה, ממנו אני מתכוונת לקחת המלצה על רופא טוב.
כל מה שאני יודעת על הסיפור שלי כרגע הוא שהזקיקים מאד קטנים ולא רבים במיוחד (למרות שאמרו לי שזה יכול להיות מצב זמני, הכמות שלהם), אין לי ביוץ בכלל וגם לא ווסת, מן הסתם.
אין לי מושג מה זה אומר בתכלס' שהם כ"כ קטנים.
נטע, הבת הבכורה שלי שואלת אותי כל הזמן מתי אני אביא עוד תינוקת (דגש מבחינתה על בת הפעם) הביתה זה נהיה לי ממש קשה. אני רק אומרת לה שאמא לא מחליטה לבד אלא גם לאלוקים יש מה לומר בנושא.
וזה מצחיק, אבל לבעלי יש פתאום התפרצויות של בכי והוא דואג לי ורק אני לא מצליחה לבכות, כי אני מרגישה שאני צריכה להיות מאד פרקטית.
אני הזויה לגמרי ?!
נטע שלי בת ארבע ונבו שלי בן שנתיים וחצי עוד מעט, ומישהי קרובה אלי אמרה: "יש לך שניים מדהימים, זה לא כאילו אין לך ילדים, מה התשוקה הפתאומית".
ואני שואלת, מה הקשר ?????
ברור לי שאם לא היו לי בכלל זה היה הרבה יותר קשה, לאין ערוך, וגם השניים שיש לי, זה לא היה פיקניק. אבל איך אפשר להסביר את הצורך הזה, באמת תשוקה, להיות שוב הרה ולהביא עוד ילד. הרי כל ילד הוא גם אימהות מחודשת, שונה. את נמצאת במקום אחר ממה שהיית לפני כמה שנים, וגם כל ילד לימד אותך עוד ועוד על אימהות ועליך כאישה, כאדם...
ליהגתי יותר מדי ?
מצטערת אם כן,
תמר.

אמונה ביכולות שלנו תביא אותנו להיות נשים יותר טובות ואמהות יותר נבונות.