בהתחלה הרופא היה בשוק שאני שם כי הוא רגיל לראות אותי במלחקה לסיכון גבוה כבר בתחילת הריון ופתאום הופעתי לו במרפאה אחרת.
הוא הפנה אותי לפרופ' אודי מרגליות. מישהי מכירה ?
הוא אומר שהוא מעולה.
אז הבעיה היא שהתור הכי קרוב שקבעו לי הוא בעוד חודש !!!!
ואז.... אז התחלתי לבכות. באמת לבכות מאז שהודיעו לי שמשהו לא בסדר.
הוא אמר שבאמת ייתנו לי הורמונים בהתחלה לנסות ואולי נצטרך להגיע למצב של הזרעה. הוא לא יודע עדיין. אבל הוא חושב שבסופו של דבר יהיה ילד. גם נאמר שכנראה הבעיה לא אצל האיש כי הוא כבר הביא שני ילדים וגם זה שהוא צעיר מאד עוזר. (בעלי צעיר ממני בשמונה שנים).
הרופא עזר לי עד היום עם שני הילדים שלי והוא כבר די נחשב לחבר משפחה אז אני סומכת עליו בכללי.
איך אני אחכה חודש ?????
לפי מה שהבנתי עד עכשיו הזרעה זה כשלוקחים את הזרע ומחדירים אותו לביצית, נכון ?
זה כואב ?
אני מאמינה באמונה שלמה שיהיה עוד ילד כי אני מרשה לעצמי בכלל לחשוב אחרת. אבל אני מודה שרק עכשיו מתחיל ליפול לי האסימון שזה לא הולך כנראה להיות הכי קל.
אני רוצה לומר לכן שאני קוראת כאן את המודעות ואתן כולכן מדהימות כ"כ, עם אמונה וחוזק שפשוט נותן כוחות.
בחמש וחצי השנים האחרונות עברתי 7 הריונות, מתוכם יש לי שני ילדים.
לא סתם השם שלי הוא מוכנה לקרב, אני באמת מוכנה !
זה פשוט קצת קשה להיכנס שוב לבלאגן הזה, הפעם מצד שונה לחלוטין.
אני מבולבלת לגמרי.

אמונה ביכולות שלנו תביא אותנו להיות נשים יותר טובות ואמהות יותר נבונות.