תמיכה ? - הריון ולידה

עד שלא רואים בטן, את לא חייבת לספר לה.
אולי היא תיכנס להריון בינתיים...

היי סלע,
אפשר להבין את הקושי בלספר לחברה שלך..
אבל , אם עברתן את כל זה יחד, אז כשתספרי לה, אני די בטוחה שהיא תהיה שמחה בשבילך והכי תפרגן לך,
ויותר חשוב - את תתני לה תקווה שאכן זה קורה בסופו של דבר !
היא תהיה שמחה בשבילך כמו שבעתיד בס'ד את תהיי שמחה בשבילה.
אז שיהיה לך מזל טוב והריון קל ו מ-ד-ה-י-ם!!!
וכמו ש clipa אמרה, אנו נשמח לחבק אותה כאן בפורום!

אני מסכימה עם קליפה וחושבת שגם אם מדובר בחברה ממש ממש טובה, עדיין יהיה לה מאוד מאוד קשה, היא תקנא, תכעס על הגורל האכזר ועל חוס הצדק (מבחינתה). מעבר לכך, עצם העובדה שאתן קרובות, והייתן ביחד בתהליך ואת הצלחת והיא לא, יקשה עליה יותר מאשר אם הייתן זרות מוחלטות...
אני מנסה כמעט שלוש שנים. אני רואה מסביבי נשים בהריון, אני שומעת על אלה שנקלטו ואלה שילדו. ככל שמדובר באדם קרוב יותר כך הקושי שלי נעשה יותר מוחשי ויותר כבד. כשהשכנה שלי שילדה לפני חודש, אמרתי לעצמי "אוף אני התחלתי לנסות לפניה... אבל טב, נו... שיהיה במזל...". כשהבנות כאן בפורום מצליחות להיקלט, הריחוק הוירטואלי הופך את העניין לפחות מוחשי בשבילי (כיביתי את המחשב ומבחינתי זה לא קיים) ולכן אני באמת ובכנות שמחה בשביל כל אלה שהצליחו. אבל כשאמא של החבר של הבן שלי (או לחלופין, אשתו של חבר של בעלי) נכנסה להריון וילדה אמרתי לה מזל טוב וייחלתי את כל הדברים הטובים שבעולם, אבל אני עדיין לא מצליחה ממש להסתכל עליה מרוב קנאה... ואני לא חושבת שזה הופך אותי לבחורה קנאית ומרושעת, פשוט כנראה שבמצבים כל כך טעונים רגשית האהבה העצמית והאכפתיות מעצמנו יותר גדולה מאלה שאנחנו מרגישים כלפי הזולת
הרכבת שלי מתעכבת, ואני נהנית מהנוף...

תודה !!!

ובכן, זה כנראה באמת בלתי נמנע. ואני מסכימה שהיא תרגיש כמו שאתן כותבות ואני מבינה את זה. לכן אולי היה לי קשה לחשוב איך לספר לה.
אבל אני חושבת שכן אספר לה אחרי בדיקת הדם ולא אחכה 3 חודשים (חלק מהגיבוי שלנו הוא הסיגריות , קפה וכו'... + אני מרגישה מעין חובה לספר לה). אחותי גם בהריון מתקדם. ובהתחלה לא סיפרתי לאותה לחברה את זה (פשוט לא הייתי מסוגלת) והיא גילתה את זה בשלב יותר מאוחר במסגרת שיחה לא קשורה. ומאד נעלבה שלא סיפרתי לה..

באופן כללי, אני בקושי מחזיקה את עצמי יום עם הסוד הזה, אז להחזיק את עצמי עכשיו ולא לספר לאף אחד (הורים, חברות טובות) ?!?!... וואוו... אני אתחרפן שאלה יהיו הצרות של כולנו
_________________________
צריך להאמין ... : )

אני מכירה את הסיטואציה שאת מתארת מקרוב
יש לי חברה (בעצם היתה כי היא פוטרה לא מזמן)
שעברה הפלה בחודש שלישי (ולפני כמה שנים הפלה - "לידה שקטה" בחודש 8), אבל ברוך השם יש לה כבר 3 ילדים.
אז חודש אחרי שהיא עברה הפלה (הפלה עם סיבוכים) אני נקלטתי.
אנחנו חברות טובות ומספרות אחת לשנייה דברים מאוד אישיים,
היא סיפרה לי על הריון ביום בו ראתה 2 פסים.
גם אני התלבטתי אם לספר או לא כי
רק לפני חודש היא איבדה את העובר שלה,
והפצע מאוד טרי וכואב, ולא רציתי להכאיב לה,
למרות שידעתי שהיא תשמח בשבילי.
לבסוף סיפרתי לה די מהר,
והיא באמת שמחה בשבילי ונראתה מאושרת.
אני בטוחה שכאב לה הלב, על זה שאיבדה את העובר שלה,
אבל זה טבעי ולא קשור לשמחה שהוא חשה בשבילי.

אם לא תספרי לה, בגל שאתן עוברות הרבה דברים בחיים ביחד,
ומשתפות אחת את השנייה בכל דבר ומאוד קרובות,
היא עלולה לפרש את השתיקה שלך לא נכון:
היא עלולה לחשוב שאת מפחדת שהיא תקנא,
(וזה בהחלט מה שיקרה, היא תקנא מאוד חזק,
אבל לא בגלל שהיא לא שמחה בשבילך)
וזה יכול לפגוע בחברות ביניכן.

אבל מה, בכל מקרה אני מאוד ממליצה לך
לחכות לבדיקת דופק ולא לספר לפני הבדיקה.

בהצלחה