אני אמא רעה? :( - הריון ולידה

תודה בנות

אני מקווה שמחר אחרי הגן וכל ההתרגשות היא תהיה מספיק עייפה כדי להירדם בלי משחקים...

לדעתי את צריכה להתייעץ עם מישהו/י יותר מקצועי/ת (אולי שרון שמש תוכל לעזור?)
כי ילד שמחפש את תשומת הלב בצורה כ"כ קיצונית כמו הקאה (איך היא למדה את זה אגב?) לדעתי האישית מצריך גישה ותגובה יותר מלומדת לסיטואציה.
מקווה שיעבור במהרה ושהחזרה לשגרה תיטיב איתה..
http://www.youtube.com/watch?v=ym27UQX5Pxc&feature=related
[/center]

ישקף אלוקים ממעון קודשו
ויך כל שונאי עמו כהרף עין
הנה ה' קם וניצב על אנך
ישקם לכוס רעל, אבל לא יין
מלאכית קטנה שלי, אמא לא תשכח אותך לעולם!

אורית את צודקת שזה דורש ייעוץ, אבל לאו דווקא על נושא תשומת הלב

הילדה מקיאה מגיל 0 מאד בקלות, כנראה ריפלוקס
כך שעצם ההקאה זה לא אקט קיצוני בשבילה (זה לא ילד רגיל שמקיא פעם-פעמיים בשנה בגלל וירוס, היא מקיאה על בסיס שבועי ומטה...)

כך שהקאה בשבילה זה שגרתי כמו חיפוש תשומת לב ע"י בכי / ירידה מהמיטה / צעקות או כל דבר שילד עושה. 

שרון שמש אם את קוראת, הייתי שמחה לדעת איך מומלץ להגיב.

זה לא ניקרה אמא רעה זה בסדר לפעמים הם מוציאים אותנו מדעתנו
קבלי מלאאאאא

היי חמודה ,
סורי, רק עכשיו ראיתי את ההודעה, וטוב שהוספת את ההסבר לגבי "קלות ההקאה" אצלה.
אבל ראשית אני רוצה לומר שאני מאד מתחברת לתחושתך לגבי החופש: חופש כה ארוך (כן! 3 שבועות לפעוטות בני שנתיים ושלוש, ואפילו - 4 - זה המון, המון זמן. המון זמן של יציאה מהמסגרת, המון זמן של שיבוש הרגלים שנרכשו ביזע ודמעות, והמון זמן של שעמום וחוסר מעש - וצפייה בנו, ההורים - מתוסכלים בגלל השעמום וחוסר המעש של הקטנים. ועדיין לא דיברתי על המירוץ המטורף וחסר התוחלת אחר ה"מה עושים היום?" ) בהחלט משבש הרגלי שינה!
לכן, כן הייתי ממתינה מעט, ורואה האם לאחר מספר ימים - זה מסתדר.
בדר"כ לוקח כ - 4 ימים עד שבוע להתרגל בחזרה, לילד שהיה רגיל למסגרת לפני כן.
ה"בעיה" היא שלאחר שבוע - כבר יש חג, וחופשה נוספת... ואז חוזרים, ושוב חג, ויוצאים שוב מהמסגרת, וחוזרים...
בקיצור - החודש הזה דורש היערכות מיוחדת...

אבל בלי קשר לחודש הזה, של שיבוש הרגלים קיימים, ואת זה כולם עוברים - הקושי הזה הוא משותף לכל הילדים ולכל ההורים. אני חושבת שבנוסף לקושי האובייקטיבי של חזרה למסגרת לאחר חופש, ייתכן שבייבי עוגית כבר "הבינה" את עניין ההקאה ה"קלה" שלה, והיא תופסת את זה כ - big issue מבחינתכם. ומכאן - הדרך ל"הלבשת" חיפוש תשומת הלב שלכם על ידי ההקאה - פשוטה וקלה.

תראי, הייתי מציעה לכם להתייחס להקאה כאל כל דרך אחרת לחיפוש תשומת לבכם, כפי שציינת: בכי, צעקות, ירידה מהמיטה או כל דבר אחר.
רק ברגע שבו תשדרו לה בכנות שההקאה היא לא big issue - זה באמת יהפך להיות כך.
הרי כשילד בוכה, צועק וכו' - לפעמים אנחנו מתייחסים יותר, ולפעמים פחות. לפעמים ברגע שנראה לנו שזה למטרת "מלחמת כוחות" ואנו נחושים "לנצח" במלחמה הזו - אנו לא מוותרים. ואז ילד בוכה וצועק, לפעמים גם זמן רב מאד, עד שהוא מתעייף.
בייבי עוגית כנראה מתחילה להתייחס להקאה כאל דרך לעשות את "מלחמת הכוחות" שלה.
אני מבינה היטב את הטרחה הכרוכה בהקאה: לנקות, לרחוץ, לחטא, להחליף מצעים ובגדים, וכו'... בהחלט טרחה ובהחלט לא קל, מה גם שאקט ההקאה עצמו מאד לא נעים, ויכול להבהיל.
רק טוב תעשו אם תתנו לזה כמה שפחות מקום ותשומת לב.
נסי להסביר לה: כשאת משתעלה הרבה הרבה, את מקיאה בסוף. זה לא נעים... אם את מרגישה שאת רוצה להקיא, תקראי לי ונלך ביחד להקיא בשירותים (או אם את יכולה לבד - רוצי לשם כשאת מרגישה שעומדת להקיא.)
(אגב, אורי שלי אסטמטי, וגם הוא משתעל עד כדי הקאה. מגיל שנתיים לימדתי אותו להקיא בשירותים. כיום - בן 4 - גם כשהוא מתעורר באמצע הלילה ומשתעל, הוא קורא לי ואנו הולכים ביחד לשירותים להקיא.)

באמצעים אלו, של מתן כמה שפחות מקום לאקט ההקאה, ולימוד להקיא בשירותים (עקב הרפלקסיביות של ההקאה שלה, כמתואר מדברייך) - היא תבין שאין מקום להשתמש באקט ההקאה כ"נשק" ב"מלחמת הכוחות" ביניכם.
מאד ייתכן שהיא תסגל לעצמה "נשק" אחר (כמו מרבית הילדים בגילה... ): בכי, צעקות, ירידה מהמיטה... אבל אז זה לא כ"כ יבהיל אתכם ואותה, ותתמודדו עם זה באמצעים הקיימים לרשות כל הורי בני השנתיים פלוס מינוס...

ומילה אחרונה: לא. בשום פנים ואופן את לא אמא רעה... ! לא קיים במציאות המושג הזה: "אמא רעה". ה"אמא המרעיבה" וה"אמא טאליבן" ודומותיהן הן נשים חולות מאד מאד - ומשם נובע הרוע.
לך אין קשר לזה, בשום אופן ופנים.
שרון שמש
M.Sc
פסיכוטרפיסטית התנהגותית קוגנטיבית C.B.T

מייל:[email protected]
מסנג'ר: [email protected]

עוגית, מקפיצה בשבילך.

שרון שמש
M.Sc
פסיכוטרפיסטית התנהגותית קוגנטיבית C.B.T

תודה שרון ואורטל