סיפור שעודד אותי - הריון ולידה

הי בנות, רציתי לשתף אתכן במשהו...
באופן רגיל אני עושה פעילות גופנית- ספינינג או ריצה, 3 פעמים בשבוע. כבר כמה שנים. אני רגילה לזה ואם אני מחסירה וזה לא קורה הרבה, אני מרגישה ממש רע.
בשנה האחרונה שאנחנו מנסים עלו לי שאלות האם זה כדאי אחרי הביוץ. ואחרי כמה חודשים שניסינו, התחלתי ממש לפחד, וכל פעם אחרי ביוץ, או אחרי הטיפול (כשהתחלנו טיפולים), אני מפסיקה לרוץ, ובשבועיים האלו אני עושה הליכות או סטפר... זה נשמע שטותי למי שלא בענייני הספורט, אבל לי זה נורא. זה שבועיים שאני מרגישה גם ככה שמנה, נפוחה מאוד (אני ממש מתנפחת וגדל לי החזה..). ומצד שני אם אני רצה אני מרגישה אשמה, פוחדת שהוא לא יצליח להשתרש בגלל הקפיצות. שתבינו- אין לכך שום תימוכין רפואי מדעי, אבל מצד שני לא ממש חקרו את זה.
לפני כמה ימים ראיתי תכנית ב"דיסקברי"- הראו שם אשה, שצנחה צניחה חופשית, ובמהלך הצניחה (זה היה מצולם), אירעה תקלה במצנח, והיא הסתחררה במהירות כלפי מטה. כלומר- צנחה תכלס בלי מצנח!. היא התרסקה, וכשהגיעה לבי"ח, הרופאים נדהמו שעל אף שהפנים שלה נפגעו חמורות, לא היתה פגיעת ראש בכלל. היא החלה לעבור סדרת ניתוחים ארוכה ומסובכת מאוד.
למה אני מספרת את זה- תוך כדי גילו שהיא בהריון שבוע שני (כנראה התכוונו שהיא שבועיים בהריון)!!!!!!
הרופאים לא ידעו כיצד כל הניתוחים הללו ישפיעו על העובר אשר תיארו אותו בשלב הזה כ"צבר של מספר תאים"....
בנות, האשה צנחה צניחה חופשית ללא מצנח. עברה סדרת ניתוחים בשבועות הכי קריטיים להריון, והיום יש לה תינוק בריא לחלוטין!!!! הוא שרד!
לי זה עזר להכניס דברים לפרופורציות....
שנה טובה לכולנו ברוכה בילדים, אושר ובריאות