איך אתן הייתן מגיבות? - הריון ולידה

אני יכולה להגיד לך שאיך שמוריה מגיעה לפעוטון היא רצה למטפלת והמטפלת נותנת לה חיבוק גדול, והיא לא נפרדת ממנה בסוף היום בלי חיבוק ונשיקה!
כמורה אני אומרת לך שאפילו ילדים בני 6 - 7 בכיתה א' ויש כאלו שאפילו ב- ב' צריכים מדי פעם איזו יד מלטפת ואוהבת, אז על אחת כמה וכמה ילדים בני 3.... ולתת לילד לבכות 20 ד'
http://www.youtube.com/watch?v=ym27UQX5Pxc&feature=related
[/center]

תראי אני יוצאת מתוך נקודת הנחה שזאת תחילת השנה.
הילדה בוכה רצח בכניסה לגם וקשה לה לעזוב אותי.
מטפלות חדשות, ילדים חדשים, כיתה חדשה הכל משפיע אין מה לעשות.

כשאני חוזרת לקחת אותה אני מציצה לפני ורואה ילדה משחקת, מאושרת, מחויכת וזה מנחם אותי לחשוב שבבוקר זה בכי פינוק

סליחה, אבל חיבוק זה לא פינוק!! גם אם הם לא בוכים..
זה צורך, גופני, נפשי של ילד..
והם לא ילדים בגיל כ"כ גדול שהם לא צריכים חיבוקים!!
הם עוד לומדים איך להתמודד, אין להם את כל הכלים, ואנחנו- המבוגרים אמורים לעזור להם לרכוש כלים להתמודדות.

אני לא אומרת להתחנף לכל ילד שבוכה ולתת לו מה שהוא רוצה..
אבל לנסות לדבר איתו ברכות, לחבק-
את זה צריך בכל גיל..
אפילו הגננת של שילה מחבקת אותם מידי פעם!

אני לא יודעת מה אפשר לעשות, אולי לדבר עם המנהל/ת של המעון ולא באופן אישי איתם..
תגידי שאת לא ראית אותן מספיק חמות עם הילדים.. ואולי אפשר לשפר את זה איכשהו.
=) אין ייאוש בעולם בכלל!
אתר חדש של סקרים מתוגמלים-
http://www.midgam.com?ref=93043

ואם זה יפגע ביחס ללהב?אולי אני ארשום מכתב אנונימי?

פיתוש צודקת

אני בדיעה שכל אחד צריך חיבוק ולא רק ילד!!!!!!!
חיבוק לדעתי זה צורך רגשי שכל אחד מאיתנו צריך - הן מבוגר ובייחוד ילדים!!!!!!!

את לא צריכה לפעמים מבעלך "סתם" חיבוק?!
את לא מתנחמת הרבה פעמים מחיבוק של אמא....?!

לדעתי אחד הדברים שאני מסתכלת כשאני בוחרת גן לילדה אחד הקריטריונים הלא פחות חשובים בעייני מנקיון או ארוחות זה החום והאהבה שהמטפלות מרעיפות על הילדים.
החיבוק ברגעים הקשים שהילד עובר בגן - במיוחד בתחילת שנה מהווה חלק חשוב ביכולת ההסתגלות של הילד לגן ולמטפלות....

בקיצור ( או שלא

אני הייתי מעירה להם ,
גם לליאבי מאוד קשה להיפרד בבוקר והמטפלת מחבקת אותו ומרימה אותו על הידיים עד שהוא נרגע

אני חושבת שכל אחד צריך חיבוק, ובטח ילדה בת שנתיים.
אבל מה שיותר מדאיג אותי זה שנותנים לילד לבכות 20 דקות מבלי לעזור לו להירגע, זה לא חייב להיות חיבוק זה יכול להיות לדבר איתו ולהסביר לו במילים מה הוא מרגיש, לנסות לעניין אותו בדברים אחרים וכדומה.
למרות שלפעמיים שדניאל נכנס לקריזה (למזלי זה קורה לעיתים רחוקות

לדעתי חיבוק ונשיקה לילד, חום ואהבה זה לפני כל חינוך, הקעה או התפתחות.
די מרגיז לשמוע שלא מנסים להרגיע ילד בוכה. זה כל כך קל לעשות את זה עם קצת יחס!
אני לא יודעת אם הייתי אומרת משהו כי זה בכל מקרה יהיה מאולץ ולא אמיתי,
תני לשנה לעבור קצת ותראי אם את מרוצה מהמקום באופן כללי.

מיטל

בעיני בגילאים האלה חייבים מגע פיזי

ילד צריך גם חום ואהבה וגם חינוך וזה לא משנה באיזה גיל הוא
בן אם הוא בן שש או שנה
חיבוק ליטוף בבוקר עושה את ההבדל הגדול בהרגשה של הילד שהוא נכנס למקום שבו הוא הולך לבלות כל היום
*************************

שומרני אל מיצר רע
הגן עלי מכל צרה
שמור אהוביי ובני עמי,
ושמור עלי גם מעצמי

אני חושבת שחום ואהבה בגן זה דבר מאוד חשוב.
איך שעדן מגיעה בבוקר לגן היא מקבלת חיבוק ונשיקה מהגננת והמטפלת וגם כשהיא הולכת הביתה ורואים שזה באמת מכל הלב.
בלי רע לא היינו מעריכים את הטוב!
שיהיה יום מקסים לכולם!!!!!

באהבה, ליאת.

אני בדעה של הבנות.
רציתי להוסיף- אל תמהרי להאמין למה שהמטפלת הזו אומרת. אולי יש לה אינטרס מסוים?
תני לזמן לחלוף...
אולי תנסי להוציא מלהב בעקיפין איזה יחס היא מקבלת בגן, או על ילד שבוכה בגן...


---------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------
לעתים מאד רחוקות אנחנו מקבלים בחיים את מה שאנחנו רוצים, אבל אנחנו תמיד מקבלים את מה שאנחנו צריכים.
ישקף אלוקים ממעון קודשו
ויך כל שונאי עמו כהרף עין
הנה ה' קם וניצב על אנך
ישקם לכוס רעל, אבל לא יין
מלאכית קטנה שלי, אמא לא תשכח אותך לעולם!

סיוונוש
כמה דברים תמוהים בעיני:
ראשית, ילד ש"בוכה עם עצמו בפינה" במשך 20 דקות, בדר"כ נשמע טוב טוב... . קצת מוזר שאף אחד אחר מצוות שלם של מעון רב גילאי שמאכלס ילדים רבים, לא שם ליבו לעניין הבכי הממושך שבוקע תדיר (לדברי המטפלת הזו) מכיתת הגדולים, ולא טרח לברר/לידע אף אחד אחר לגבי כך...
שנית, המטפלת הספציפית הזו, אותה פגשת במקרה, בקניות, מיד טרחה לידע אותך בזעזוע העמוק שחוותה בהיותה "יום שלם בכיתה עם להב", מכך ש"ילד יכול לבכות 20 דקות עם עצמו בפינה"... (ראי סעיף קודם... )
שלישית, אם הזעזוע כל כך עמוק - למה לא טרחה אותה מטפלת מקסימה ומדהימה (ואין לי ספק קל שהיא באמת כזו) ללכת בעצמה ולהגיד את מה שיש לה לומר למטפלות בכיתה של הגדולים? למנהלת הגן? לאימהות אחרות?...

דבר נוסף: אכן, ילד בכל גיל (גם בגיל 40, את יודעת?... ) זקוק לחיבוק מידי פעם, לנוחם, להכלה של רגשותיו כאשר אינו יכול להכיל אותם בעצמו או לתיווך ולבירור של תחושותיו ורגשותיו. ונראה לי שהמטפלת המקסימה והמדהימה מבינה זאת היטב. משום מה (ובאמת שאינני יודעת למה, ואינני מתיימרת לדעת, וזה לא מעניין - לא אותי ולא אותך) אותה מטפלת בחרה להעמיד את פני הדברים בצורה כה קיצונית עד כדי גיחוך, של: "היא אומרת שאין ספק שהמטפלות שם מאוד מקצועיות, ומפתחות את הילדים ומשקיעות בהם.
אבלללללללללללללללללללללל.....
הן לא מראות חום ואהבה לילדים. הן לא מאמינות בלחבק ולנשק."
כל אדם שעיניו בראשו ושכלו במקומו מונח, יבין שמן הסתם לא קיימת כל סתירה, ולו הקלה ביותר בין "מקצועיות", "פיתוח ילדים והשקעה בהם" לבין "חום, אהבה, חיבוק ונישוק"
........................................
קיצור, אם בכלל הייתי עושה משהו עם דבריה של זו, הרי שזה אולי היה מביא אותי להסתכל סביבי לאורך קצת יותר זמן בבקרים, כשהייתי מביאה את הילדה לגן, ובסופי היום, עת הייתי באה ולוקחת אותה.


שרון שמש
M.Sc
פסיכוטרפיסטית התנהגותית קוגנטיבית C.B.T

תודה בנות על כל העצות.
אני מוכרחה לציין שגם לי קצת הפריע הדברים שהיא אמרה ועלו בי המון סימני שאלה לגבי אמינות דבריה והסיבה לכך שהיא בחרה לבוא וליידע אותי בהם - במקרה כי פגשה אותי בסופר

נשמע לי קצת מוזר...

בכל מקרה אצלנו במעון (גם ויצו) בייבי עלתה לכיתה של הגדולים, והחיבוקים והנשיקות זה א'-ב' אצלם

והילדה באמת רצה בבוקר בשמחה למטפלת ומחבקת אותה... זה נראה לי הכי טבעי בעולם ויותר חשוב לי חיבוק מאשר עוד דיקלום על סוכות או what ever

אני בטוחה שאמא רגישה כמוך תדע להבחין אם מה שאמרה לך המטפלת נכון או שטויות.

עוגית להב גם שנה שעברה היתה בוכה כל בוקר ולא רצה למטפלת - זה כבר כל ילד והאופי שלו - אני מכירה ילדים שגם בגן חובה עדיין בוכים

טוב,
אני, כאמא "פליצה" שכל מה שמציק לה בגנים פשוט אומרת

ילדים בני שנתיים,ואפילו שלוש הם ממש לא ילדים "גדולים"....
וגם ילד "גדול",שבוכה 20 דקות בלי שאף אחד יגש אליו,בעיני זה מחדל
בגיל הזה הם זקוקים לחום ואהבה.בשביל ילד בן שנתיים שלוש לבכות 20 דקות,לבד,זה כמו נצח!
אני בהחלט הייתי מעירה,בלי לומר את שם המטפלת,ועם בקשה מפורשת שלא יגיע לגננת שאני העלתי את הנושא,ואפילו להיות כנה ולומר שאני חוששת שאם הגננת תדע זה יפגע בבת שלי.
וסיפור קטן להתייחסות ראויה בעיני למצבים כאלה-באחד הגנים שבדקתי,בדיוק שהגעתי היה זמן חצר.
בתוך הגן,שכבה ילדה אחת על הרצפה בהתקף זעם מטורף,צרחה,בכתה,בעטה בדלת היציאה לחצר...
הגננת פשוט עמדה לידה,ובצורה מאוד רגועה אמרה לה כל כמה דקות-מתוקה,אם את רוצה,את יכולה לשטוף פנים ולצאת בחזרה
או-אם את בוחרת להמשיך לשכב על הרצפה אני מאוד רוצה שתתרחקי מהדלת שלא תקבלי מכה שמישהו נכנס,
משהו בסגנון.
שאלתי אותה אם לחזור אח"כ,אז היא אמרה שלא,שהיא התקשרה לאמא של הילדה,והיא אמרה שגם בבית זה קורה,ואז היא אמרה דבר מדהים בעיני-
אני לא יכולה להתקרב אליה,להרים או לחבק אותה כי בועטת ושורטת,אני פשוט יכולה לעמוד לידה שלא תהיה לבד,ולעזור לה לרדת מהעץ....