למי שיש לה ילדים בהפרש של שנתיים... - הריון ולידה

אני עדיין בתחילת התהליך..לא מומחית גדולה..

אליה היה בסדר, קיבל את אמיתי המתוק,שם לו מוצץ בפה, מלטף ומנשק אותו בכל הזדמנות, מסתקרן, מציץ ללול שלו כל הזמן..
אבל.........
ביומיים האחרונים היה סיוט איתו, פרק כל עול, לא הקשיב להצבת הגבולות, השתולל והתצפרע חבלז, חיפש לישון איתנו אחרי שכבר חצי שנה הוא במיטה משלו ולא בא לחדר שלנו אלא רק בבוקר..אני לא יודעת אם יש לזה קשר לתינוק או לחגים אבל אנחנו עושים הכל כדי להציב גבולות ולהשיב לשגרה..

עשיתי לאליה אימונים לפני שילדתי והוא הולך לצידי ברגל, והולך יפה, לא מתעייף ומשתף פעולה, תוצר של כ4 חודשים מתישים שעברתי איתו במהלך ההריון..

ההורים של בעלי שמרו על הגדול קניתי לו מתנה מבית חולים ואמרתי לו שזה מאחיו שהוא ראה את התינוק הוא אמר יו מה זה והוא קיבל אותו יפה מדי פעם קניתי לו דברים קטנים ואמרתי לו שזה מאחיו הם לא כזה מבינים הגדול כול הזמן נידבק אלי שאני עם הקטן אבל עכשיו הוא רוצה להחזיק את התינוק

תודה

אז כמו שכבר אמרתי לך, אילה היתה בת שנתיים וחצי שהם נולדו.
היא ילדה מדהימה - בוגרת, נבונה, עצמאית.. גמולה מחיתולים שהם נולדו. בקיצור, תנאים טובים להתחלה..
זה מתחלק: אני הייתי חמישה ימים בביה"ח כי ילדתי קיסרי - שחזרתי היא ממש כעסה עלי, כל רגע נשכבה על הרצפה, סצנות של צרחות ובכי מכל פיפס.. וכך היה עד הברית. אני ממש בכיתי, חשבתי שככה הולך להיות..
אחרי הברית זה נרגע - ממש. כל עוד הם קטנים, ישנים ואוכלים ולא זוכים להרבה תשומת לב זה היה קל יחסית.
היום הם בני חצי שנה והתחלתי להרגיש את הקושי לפני חודשיים בערך. פתאום מתיייחסים אליהם (לא רק הורים), הם תופסים יותר זמן מן הסתם - מה שאומר שזמן האיכות שלנו איתה קטן..
אנחנו רואים את הקנאה והקושי בכל מיני דברים קטנים - כל כך כואב לי הלב עליה.. היא עושה את זה בשקט בשקט.. (מחביאה להם צעצועים, מעלימה את המוצצים וכו'..) מצד שני היא גם עוזרת לי הרבה ומראה צצדים אחרים ומדהימים.
העצה היחידה שלי היא לתת ה-מ-ו-ן תשומת לב. לי קצת קשה בשל אורח החיים שלנו לתת זמן קבוע - אבל נסי ליצור כזה, שאת רק איתו, רצוי מחוץ לבית.
לשתף אותו המון, שיעזור ושיהיה חלק. להמנע מדיבורים כמו "תזהר הוא יכול לקבל מכה".. ויותר תזהר - אתה תקבל מכה.. שהוא יהיה במרכז כמה שאפשר..
כל הזדמנות שיש לי אני "משבחת" את אילה בפני יעל ואילון.. גם שהי

נקתע לי משום מה,
דבר נוסף, גם שהיא עושה משהו לא טוב, כמו לכסות אותם על הפנים או משהו.. במקום להבהל ולצעוק - לומר איזה מקסימה.. שהיא דואגת שלט יהיה לו\ה קר בפנים.. (אהה..)

היי מאמי,
אמיתי בן חודש..........
אני לא יודעת להכין סרגל....

אירית את מה זה צודקת,
צריך להמנע מהנזיפות האלו, אני כל הזמן נוזפת באליה שיזהר ויזהר ויזהר לא לפגוע ולא לתת מכה..
מסכנון שלי

טוב יש לך כאן מומחיות של ממש
כמו שאמרו לשתף כמו תביא לי טיטול תביא מוצץ
תעזור לאמא לטפל בתינוקי ועוד...

וואי איריתו'ש את מה זה צודקת!!!
אני גם הרבה פעמים מוצאת את עצמי נוזפת....בעצם היום אולי פחות עד שהבנתי שצריך לעשות להם את הפסיכולוגיה ההפוכה וזה מה שאני עושה!
אך לפעמים הילל מתעצבן שנפל או קיבל מכה...ואז מי שקרוב אליו חוטף
[url=http://www.glitterfly.com]

[url=http://www.glitterfly.com]

http://www.xn----miceskz.net/?refer=karmit

נסו את זה!! עוד לא קיבלתי צ'ק ...אך בנתיים צוברת סנטים :-)

http://www.purecash.co.il/index.aspx?ref=83436

נסו גם את זה !!!!!!!!!!!!!!!!

כ ר מ י ת

אירית תודה על התשובה המפורטת!
אני מאמינה שבעלי יהיה איתי לפחות כל השבוע הראשון אחרי הלידה ובשבוע השני יגיע מוקדם כל יום.
התכנון שלי (אם הלידה תלך חלק וגם ההחלמה- עם הראשון כשהיה בן שבועיים כבר חזרתי לעצמי לגמרי וחזרתי לשגרה נורמאלית כולל ללכת איתו לקניות בסופר וכו') הוא שבשבוע השני או כמה שיותר מהר להביא ולקחת את הגדול מהגן (למצוא שמישהוא יהיה עם התינוקי בזמן הזה) ליצור איזושהיא שיגרה מוכרת.
ברור שלא יהיה חלק לאורך כל הדרך אבל אין לי ספק שאסתדר מצויין ומקווה שתוך חודשיים כבר תהיה שיגרה נורמאלית

פילפילת הגישה שלך מצויינת!!!
כל עוד את אופטמית ומשדרת חיוביות זה מעולה!
את מכירה את עצמך הכי טוב ואת ההתנהלות בבית, השגרה....
אין לי ספק שתסתדרי מצויין !
[url=http://www.glitterfly.com]

[url=http://www.glitterfly.com]

http://www.xn----miceskz.net/?refer=karmit

נסו את זה!! עוד לא קיבלתי צ'ק ...אך בנתיים צוברת סנטים :-)

http://www.purecash.co.il/index.aspx?ref=83436

נסו גם את זה !!!!!!!!!!!!!!!!

כ ר מ י ת

אין לי עצה ואין לי ניסיון רק רציתי לומר לכן שאני מחזיקה ממכן

אני הייתי שמה את יעל בעריסה - בסלון... שלא יהי מצב שאלירן זורק איזה צעצוע לעריסה ולא אראה.

היתי מניקה אותה... וביד השנייה משתדלת שהוא יהיה איתי ולחבק אותו.
הוא היה עוזר לי בלקלח אותה... אני מסבנת והוא היה שוטף את הסבון במיים עם כוס חד פעמית.

קניתי לו בובה כדי שהוא יחכה אותי ויעשה עם הבובה עאילו זה תינוק


לזיכרו של יניב ירפאל ז"ל
http://www.youtube.com/watch?v=R-7H_cCxXeM

אני הייתי מאושפזת לפני הלידה אז יצא שלא הייתי בבית כמעט שבוע...
כשחזרתי יהלי לא כ"כ רצתה לבוא אלי - נדבקה לאבא שלה ולהורים שלי - ואני הרצתי סרטים בראש ובכיתי... טוב, נו, זה גם קטע של ההורמונים שאחרי הלידה... אבל זה עבר ברגע שההורים שלי נסעו...
מההתחלה היא קיבלה את הקטנה עם המון חום ואהבה - ממש מנשקת ורוצה בקרבתה המון - יהלי ממש מתרגשת מרוני - זאת הרגשה נפלאה!!!
אבל במקביל התחילו לה תסמיני של גיל שנתיים... זה לפעמים מוציא מהדעת וצריך ללמוד להתמודד עם זה...
לפני הלידה תמיד אמרנו לה שיש אחות בבטן ושהיא תשמור ותשחק איתה... יהלי שרה "אחותי הקטנה"... עשינו פשוט הכנה מלאה לפני הלידה... אני מאמינה שהודות לזה היא קיבלה אותה בחמימות שכזו....
לפני שבוע התחלתי להביא נערה ששומרת על רוני 15 דק' בערך עד שאני מוציאה את יהלי מהגן - מאוד חשוב לי להמשיך בשיגרה שאני מוציאטה מהגן - לשיר איתה כל הדרך הבייתה - בקיצור כמה דקות שהן רק שלי ושלה - מקווה שבעתיד זה יגדל ויהיה יותר זמן איכות רק שלנו....

בקיצור הרבה סבלנות וסובלנות... קל להגיד קשה ליישם... חשוב להחמיא להם הרבה, להיות עקביים ולהציב גבולות ובעיקר להינות מכל רגע איתם!!!

בהצלחה!!!

----------------------------------------------------------------------------------------------------------------
בשורות טובות לכווולן - א מ ן!!!

יהלי ורוני, הנסיכות שלנו, אמא ואבא אוהבים אתכן הכי בעולם!!!
----------------------------------------------------------------------------------------------------------------

אני ילדתי את קורן שלושה ימים לפני יומולדת שנתיים לגאיה.
בהתחלה בימים הראשונים , היא חשבה שקורן הוא בובה והיא נהנתה
להסתכל עליו.
אחר כך שנפל האסימון והיא הבינה שקורן לא מתכוון ללכת הביתה
אז התחיל הבכי.
היא הייתה רואה שאני מניקה אותו אז היא הית רוצה שאני ירים אותה.
אח"כ זה הסתדר לאט לאט...
עכשיו זה תענוג להסתכל עליהם! הם כ"כ אוהבים אחד את השני
ואני כ"כ שמחה שילדתי בהפרשים כאלה...

גאיה וקורן שלנו