אבודה- ארוך.. - הריון ולידה
היי לך , נראה שממש עניין אותך משהו שעדיין נמצא בעיצוב הישן שלנו, אז מה דעתך, אומנם אהבנו אותו והוא שירת אותנו נאמנה הרבה שנים אבל השתדרגנו ואנחנו גם ממש מאוהבות בעיצוב החדש של האתר.
מקוות שתהני מהפוסט , זה אותו המוצר רק באריזתו הישנה.
אל תשכחי לבקר גם באתר החדש שלנו כדי להנות מהכלים הרבים שלנו, תוכלי להירשם שם לעדכון שבועי על התפתחות הפיצי שבבטן, לשמוע על הכנסים החודשיים שלנו (שווה ביותר, יש שם גם הגרלות מטורפות), להירשם לאחת מקבוצות הוואטסאפ שלנו כדי לפגוש חברות למסע או להתייעץ בלייב עם אנשי מקצוע ועוד הרבה הרבה דברים שצריך במסע המטורף הזה של הריון והורות..
מקוות שתהני מהפוסט , זה אותו המוצר רק באריזתו הישנה.
אל תשכחי לבקר גם באתר החדש שלנו כדי להנות מהכלים הרבים שלנו, תוכלי להירשם שם לעדכון שבועי על התפתחות הפיצי שבבטן, לשמוע על הכנסים החודשיים שלנו (שווה ביותר, יש שם גם הגרלות מטורפות), להירשם לאחת מקבוצות הוואטסאפ שלנו כדי לפגוש חברות למסע או להתייעץ בלייב עם אנשי מקצוע ועוד הרבה הרבה דברים שצריך במסע המטורף הזה של הריון והורות..
הפורומים הישנים סגורים, על מנת לכתוב פוסטים צריך לעבור לפורום החדש
-
אני לא יודעת מה לעשות, ואני מרגישה כאילו ההחלטות שאעשה עכשיו יכולות להיות מאוד משמעותיות להמשך החיים של הבת שלי, ואני פשוט לא יודעת איך להתנהג.
הבת שלי מאוד רגישה. למרות שהיא במסגרות מגיל קטן מאוד, היא ממש דבוקה אלי. היא לא מוכנה להיות בחדר אחר בבית בלעדי! היא אומרת שהיא מפחדת. היא משחקת תמיד רק לידי, כל הזמן מחפשת אותי, אפילו כשאנחנו אצל סבא וסבתא שהיא מאוד אוהבת ומוקפת אנשים שמתייחסים רק אליה- היא חייבת אותי.
זה לא שהיא לא נשארת לבד לפעמים- אצל סבא וסבתא, וזה בסדר מבחינתה, אבל כשאני נמצאת היא לא יוצאת מטווח הראייה שלי אפילו לשנייה. והיא תכף בת שלוש.
הקטע הזה הולך ומחמיר. עד עכשיו היא היתה במסגרת מצומצמת של 6 ילדים עם המוון יחס אישי. השנה, העברתי אתה למסגרת קצת יותר גדולה- 13 ילדים, כיוון ששנה הבאה היא בגן עירייה ורציתי לאפשר לה מעבר טיפה יותר הדרגתי.
אבל היא לא רוצה ללכת לגן, וכשהיא שם- היא בסדר גמור מבחינת התנהגות, אבל אני יודעת שהיא פשוט עצובה. (אני סומכת על הצוות והכל בסדר בגן) חוץ מזה היא לא "מתערבבת" עם הילדים יותר מידי, וצמודה למנהלת הגן רב הזמן. (היא נורא חמודה, אז קל לה למשוך תשומת לב מהגננות)
כל המטרה היתה שהיא תצבור קצת ביטחון, ולא נראה לי שזה קורה, להפך. אני ממש אובדת עצות. איך אני יכולה לעזור לילדה שלי לקבל יותר בטחון?
לתת לה לברוח מהתמודדות? ללחוץ עליה לקחת חלק?
בסופו של דבר שנה הבאה זה ייפול עליה, ואני מפחדת שהיא תגדל להיות ילדה חסרת ביטחון.. מה אני עושה לא בסדר? זה ממש מייסר אותי..
טוב, למי שקראה- אני מעריכה. בעיקר רציתי לשפוך, אבל אשמח גם לתובנות בנושא,
תודה
מיכל
12 תגובות
עמוד 1
-
מהמילים שלך יוצא כל כך הרבה כאב.
אז קודם כל הרשי לי לשלוח לך חיבוק אפילו אם הוא רק וירטואלי.
אני חושבת שזו שנת ההתמודדות שלה והיא תפתח לה לאט לאט.
עכשיו קצת קשה, תקופת החגים, אבל במשך השנה, אני מאמינה וכמעט בטוחה שעצם זה שהיא נמצאת בקבוצה גדולה יותר תשנה אותה מקצה לקצה!!
אני מכירה מקרה של חברה טובה שהיתה לה בעייה דומה עם הילדה שלה.
וכשהילדה עלתה לגן עירייה היה לה קשה מנשוא! (לשתיהן בעצם).
אבל "טבילת האש" שהילה עשתה בגן עירייה שינתה את חייה מקצה לקצה!
והיום הילדה פחות תלויה באמא שלה, היא עברה שינוי משמעותי.
בכל אופן, אני ממליצה לך לפנות לאדם בעל ניסיון, כמו לדוגמא, מנהלת המעון.
אני מתייעצת המון עם מנהלת המעון שלנו (ויצ"ו) והיא תמיד מנחה אותי מניסיון אישי שלה עם הילדים, ואני קוצרת פירות מהניסון העשיר שלה.
אני מאמינה שעד סוף השנה תדברי אחרת- ותזכרי את המילים שלי.
שיהיה בהצלחה -
אני חושבת שאת דואגת לחינם מהגיל הזה אי אפשר עוד לראות איך הם יהיו בעתיד
הבת שלי הייתה בדיוק כמו ביתך צמודה אליי חסרת ביטחון עצמי מפחדת מכל דבר
אבל משנה לשנה בגן הביטחון העצמי שלה עלה והיא עכשיו יותר עצמאית ובוגרת
גם הגננות שלה אמרו שהיא השתנתה לטובה יש לי המלצה להתגבר על פחדים
אולי זה ישמע לך מופרח אבל בעלי חיים מאוד מחזקים והם פוחדים הרבה פחות
ללטף בעלי חיים -
-
קודם כל קבלי ממני
*************************
שומרני אל מיצר רע
הגן עלי מכל צרה
שמור אהוביי ובני עמי,
ושמור עלי גם מעצמי -
אולי כדאי מדי פעם להזמין חברה אליה, אולי זה יכול לעזור.
אני מקווה שזה יסתדר
שיהיו ימים טובים ושפע של בשורות טובות!
גל, מאי, טל, שי ומתן
שה' ישמור עליכם מכל משמר -
-
אני מבינה אותך ויכולה קצת להרגיע אותך,
הבן שלי מאוד רגיש - בוכה בקלות, מאוד צריך אותנו לידו ואת החיזוקים והחיבוקים שלנו אך מצד שני יש לו ביטחון ואם טוב לו וכיף לו אז הוא שוכח אותנו.
רק לאחרונה התחיל לשחק לבד בחדר שלו, לפני כן תמיד בסלון, תמיד שניהיה בזוית העין שלו. אבל לדעתי זה גם עניין של גיל (הוא בן שלוש וקצת)
אם הוא אצל סבא וסבתא הוא משחק ונהנה ולא מתבכיין שרוצה אותנו, אך ברגע שאחד מאיתנו מגיע מיד רוצה שנחבק אותו שרק אנחנו נשחק איתו (אמא שלי מאוד מתעצבנת מזה, תמיד היא אומרת לי עד שבאת הכל היה טוב, ברגע שראה אותך שכח מאיתנו -
תודה רבה לכל העונות. זה מחמם את הלב..
אדווה- כאב זה בדיוק מה שאני מרגישה. תמיד חשבתי שאחד הכלים החשובים ביותר שאני צריכה לתת לילדי הוא ביטחון- בעצמם, בעולם. אני מאמינה שזה הכרחי להצלחה, וכואב לי שאני מרגישה שהיא מפוחדת בסיטואציות חברתיות.
ודרך אגב- גם היא הכי גדולה בגן (ילידת ינואר) וקיוותי שזה ישחק לטובתה...
לגבי הזמנת חברה הביתה- יש לה בת דודה בגילה שבאה לפה המון, ואנחנו אליה. כשאני או גיסתי בסביבה הן בעיקר רבות, וליאור מנצלת את זה לקבל עוד תשומת לב ממני. היא עוד יותר נצמדת אלי, ונותנת לי תחושה שהיא מאויימת. לעומת זאת כשאני לא בטווח ראייה (וזה ממש נדיר כי היא נדבקת אליי) הן משחקות ממש יפה.
ואיפי- היא משחקת המון לבד, אבל תמיד צמוד אלי, ואני מתכוונת ממש צמוד אלי, כמעט עליי..
אני אנסה לחזק אותה יותר כשהיא מתרחקת ממני, אם כי היא לא נותנת הרבה הזדמנויות.
בכל אופן- תודה על התגובות, אני ממש מקווה שזה ישתפר בהמשך (למרות שזה היה כך מאז שהיא נולדה) כי אני חושבת שזה ממש חשוב, ויקל עליה את החיים.
מיכל -
אני שמחה שקראתי את הדברים שלך,
כי שני הילדים שלי היו תמיד דבוקים אלי, ממש כמו שאת מתארת וכולם "מאשימים" אותי שזה בגלל שאני איתם בבית עד גיל מאוחר ולא משחררת. כנראה שזה גם אופי של ילד.
האמת שאצלי הם מאוד חברותיים, ודווקא עם חברים הם לא נדבקים אלי,
בגלל זה הייתי באמת מציעה לך להזמין אליכם הביתה חברות מהגן, זה יתן לה ביטחון כי זה הטריטוריה שלה, המשחקים שלה, וגם ייתן לה אפשרות להכיר יותר את החברים שאיתם היא מבלה את רוב היום.
אני מאמינה שאם תיתני לה יותר ביטחון היא תשתחרר ממך עם הזמן.
קחי -
-
העצה הכי טובה שאני יכולה לתת לך, היא- להתייעץ עם שרון שמש
ישקף אלוקים ממעון קודשו
ויך כל שונאי עמו כהרף עין
הנה ה' קם וניצב על אנך
ישקם לכוס רעל, אבל לא יין
מלאכית קטנה שלי, אמא לא תשכח אותך לעולם!
