כואב לי לקרוא מה שכתבת...



נשמע שאת כ"כ משתדלת, בכל כוחך, כ"כ רוצה שיאכל בריא ומגוון, ושלא יעשה מזה עניין, ושלא יהיה כמו שהיית בילדותך...
זו בדיוק הבעיה לדעתי

קשה מאד- אבל תפסיקי לעשות עניין.
שימי את האוכל על השולחן, תשבו יחד לאכול, אפשר אולי מול הטלויזיה, ואולי זה יעזור.

גם תשומת לב שלילית היא תשומת לב שמחזקת התנהגות שלילית.

בכל פעם שאת כואבת, בוכה, מתחננת, חופרת וכו'- הוא מקבל את מלוא תשומת לבך.

שווה לו להיות בעייתי באוכל - יש לו אמא שמחזרת אחריו בלי סוף...

אני מציעה, כמה ימים של איפוק, לא לעשות ענין, לא לדבר על כך, אולי אפילו ילך לישון רעב אם זו בחירתו

.
אבל- ברגע שיאכל יפה ויסיים, תשבחי אותו.

לפני השינה הרבה חיזוקים חיוביים "כמה נעים לי שאכלת יפה". "אני שמחה וטוב לי לראות אותך אוכל" "אתה בוגר ומקסים" וכו'.
תשומת לב רק מתי שהוא כן אוכל - במקום כל הפעמים שלא מוכן לטעום.

זה ההבדל הקטן- אך המשמעותי לדעתי.

בנוסף, אפשר לתת לו מדבקה כל ארוחה שהוא אוכל ולתת לו להדביק על דף שתתלו על המקרר - לאט לאט ירצה לאסוף עוד ועוד מדבקות. וכל הזמן לציין שזו מדבקה שהוא מקבל כי אכל יפה.
ואם לא אוכל- לא לתת מדבקה וגם לא להגיד או להעיר בכלל.

ודבר נוסף, תאכלי לידו, נשנשי - תפוח, בננה, ביסקויט, כל דבר, מיד תאמרי בקול "יואו איך בא לי תפוח" "אני הולכת למקרר לשתות/ לאכול".
הרבה פעמים הם קופצים "גם אני"....
אל תציעי לו. שהוא יבקש לבד. כי אם תציעי זה מיד יהפוך ל"חיזור" שלך ולנדנוד שלך ותחזרי אחורה

זה קשה אין ספק אבל זה עבד אצלי לתקופות - ובגדול, אין לך מה להפסיד.
ועוד דבר קטן, אחד המחסומים הגדולים שלך הוא הזיכרון מהילדות.

שחררי אותו. אל תדאגי, את לא צריכה להזכיר לעצמך הבטחות שהבטחת לעצמך. הילד שלך לא יקיא בצלחת ולא יאכל עד שיתפוצץ. תירגעי.

בגלל המחשבות וההשוואות האלו קשה לך להתקדם צעד קדימה לפתרון האמיתי.
המון בהצלחה וסליחה על החפירה
