בנות, אנחנו בבעיה... אין לנו שם... אין לנו אפילו איזשהי רשימה של שניים-שלושה שמתוכה אפשר לבחור
בפעמים הקודמות כבר בשלב הזה היה לנו שם סגור או זוג שממנו נבחר האחד.
וזה נראה שבעלי לא משקיע זמן במחשבה. אני כל הזמן באה עם רעיון חדש, שבדרך כלל נפסל על ידו, אבל הוא לא מציע כלום.
יותר נכון הוא הציע אחד, שאני ממש לא רוצה אבל הוא כל הזמן חוזר אליו...
ולי יש שם שאני מאוד רוצה, לא יודעת למה. מאוד מתחברת אליו וכל הזמן שאני חושבת על הקטנצ'יק בבטן, עולה לי השם.
בעלי לא פסל אותו על סף, אבל הוא לא מתחבר לשם. ואני לא רוצה ללחוץ...
אני רוצה שזה יהיה שם ששנינו נהיה שלמים איתו.
ולא רוצה להגיע ללידה בלי שם.
נכון, אומרים שכשיוולד נראה אותו ויהיה שם מתאים, אבל אני אוהבת להיות מוכנה. לא רוצה שיהיה בלי שם, לא ליום אחד אפילו....
ואני חוששת שבגלל שאני כביכול "נעולה" על שם, אני לא מספיק פתוחה לאופציות אחרות...
ועוד בעית שם....
לסבתא שלי יש כבר 4 נינים. ז"א, זה יהיה החמישי. 3 בנות, 2 בנים.
ולאף אחד אין שם לכבוד המשפחה שלה (הורים, אחים, אחיות וכו'). כולם היו להם שמות שלא הולכים היום.
וזה מאוד חשוב לה. היא כל הזמן מבקשת ממני ומאחותי.
אצל אחותי אין לה סיכוי בכלל.
אבל אצלי, בגלל שמיכל יש לה שם שני לזכר סבתא של בעלי, אז היא רוצה גם, לפחות שם שני.
והיא תפגע עם לא יהיה.
הבעיה היא שסבתא של בעלי הייתה אדם מאוד יקר לו, יותר קרובה מאמא, וגם אני הכרתי אותה. ומיכל נולדה בשבעה שלה.
אז זה היה מתבקש, לקרוא לה מיכל נינה.
ואת אבא של סבתא שלי (הוא היחיד שאני מוכנה לחשוב על השם שלו בתור אופציה בכלל) אני לא מכירה כלל. הוא נפתר הרבה הרבה לפני שנולדתי. ואני גם לא יודעת כמעט כלום עליו....
אז לא מתחבר לי לתת שם שני רק בגלל שהיה אדם עם שם כזה באילן המשפחתי שלי. אבל מצד שני אני לא רוצה לפגוע בסבתא שלי.
אבל לתת לתינוק שם כמו שהיא רוצה זה קצת יותר מלעשות טובה כדי שלא תפגע, לא? אפילו אם זה רק שם שני.
בעלי אומר, מה אכפת לך, לא רוצה - אל תשתמשי. ואפשר תמיד למחוק אותו אחר כך.
אבל שם זה שם. גם אם לא משתמשים - הוא קיים. לא?
מה הייתן עושות במקומי?
(חפרתי