גם אביגיל אצלי פחדנית לא קטנה.
למרות שלנו יש בית מלא חיות (כלבה, חתולה ותוכי). ואנחנו אף פעם לא פחדנו מחיות. או בכלל, אני לא פחדנית, בעלי ברור שלא.
ומיכל לעומתה, לא יודעת פחד מהו. מחיות גדולות היא כן "נזהרת", אבל דברים "מסוכנים" כמו למשל מים עמוקים או רעשים מוזרים לא מפחידים אותה כלל. רק מעניינים.
ואביגיל מפחדת מכל פיפס.
אני משתדלת לא לדחוף אותה להתמודד עם הדבר המפחיד.
ולא ליצור בכוונה תנאים מפחידים.
רק להיות איתה, להסביר לה מה זה ולמה היא מפחדת. משתדלת להמנע ממשפטים כמו "אין לך מה לפחד", "זה בכלל לא מפחיד". כי זה כן. אותה זה כן. אני רק מחבקת, נותנת לה לשאוב את הבטחון ממני. וגם דוגמא אישית זה חשוב. הרבה פעמים היא מבקשת ממני ללטף את הסוס. זה מבחינתה כאילו היא ליטפה.
ואני ממש נמנעת מלהשוות אותה לאחותה הקטנה. לדעתי זה רק מדכא.
זה לא קשור לפחדים. בכל דבר. אני לא משווה בינהן לא לכיוון אביגיל ולא לכיוון מיכל.
כל אחת היא אדם בפני עצמו, לכל אחד יש צדדים לפה ולשם.
לדעתי אם מתחילים להשוות ולהגיד הנה, תראי מיכל לא מפחדת/ אביגיל כבר סיימה את האוכל/ מיכל הצליחה... זה רק גורם לאנטי.
יש הבדל בין מה שהיא רואה ילדים אחרים עושים ורוצה גם למה ששמים אותה בפני עובדה שאחותה יותר מוצלחת ממנה (אפילו במשהו קטן וחד פעמי). זה רק גורם לחוסר בטחון עצמי, לדעתי. אם היא במילא פחות טובה מאחותה (לדעתה, בעיני ההורים, הרי זה מה שחשוב), אז לא שווה אפילו לנסות...
ובקשר לפחד - אני כבר השלמתי עם זה שכנראה היא תיהיה פחדנית בבגרותה. אין מה לעשות. יש אנשים שיותר מפחדים ויש פחות. זה עניין של אופי.
רק משתדלת לתת לה את הכלים להתמודד עם הפחד.
לפחות הפחד גורם לה יותר להזהר במעשיה.
___________________________________________________________________
סקרים תמורת כסף