מומלץ לראות... - הריון ולידה

מורני
כנראה שרק מי שחוותה את זה, במלוא העוצמה - תדע את החשיבות העליונה שבדיבור על זה, ובהעלאה למודעות של התופעה.
נכון שיש טווח רחב מאד לתופעות הדיכאון שלאחר לידה.
נכון שכמעט כל הנשים חוות אפיזודה של שינוי קיצוני במצב הרוח לאחר לידה ("אפיזודה של שינוי" זה עדיין לא דיכאון, אבל כמעט כל הנשים לאחר לידה חוות משהו. סוג של...).
נכון שכיום אחוז הנשים שחוות דיכאון "ממש" (קליני. מג'ורי - major או איך שלא יקראו לזה) - עלה. ככל הנראה העלייה קשורה ליכולת האבחון ולמודעות של הנשים עצמן למה שקורה להן, ואולי גם להיכרות יותר טובה עם מושג ה"דיכאון" בכלל - מה זה? איך זה נראה? איך זה מרגיש?...

ונכון שעדיין קיימת בושה גדולה. להודות, להבין, לדבר על זה, ללכת לבקש עזרה, אפילו לבכות בחברה אנשים אחרים - אפילו אם האנשים האחרים הם בעלך ואמא שלך. או החברה הטובה.

עדיין מצופה, מבחינה חברתית, שהריון, לידה והורות יהיו אושר גדול אחד. עדיין מצופה מאיתנו הנשים ללדת ושמיד יימרח חיוך ענקי של אושר עילאי על שפתותינו. עדיין מצופה מאיתנו הנשים לשכוח מיד לאחר הלידה את תקופת 9 החודשים המסורבלת שעברנו, את כאבי הצירים ומאמץ הלידה - ומיד לקבל לחיקנו העוטף יצור שהרגע הגיח, והוא צורח ודורש... ודורש... ודורש...
ומיד בחדר הלידה מצפים מאיתנו להצמיד את היצור הזה לציצי, ולהניק.
ומיד לקבל אורחים.
ומיד כשמגיעים הביתה - לתפקד. במלוא התפוקה!
איכשהו, עדיין, מצופה מכל הנשים כולן להסתגל במהירות האור לתפקוד שכיום ידוע שהוא אחד הקשים והמורכבים שבקיום האנושי - אם לא המורכב והקשה בהם.

ומכאן מגיעה הבושה הגדולה של מי שפשוט, קשה לה קצת יותר. שהיא זקוקה למעט יותר זמן על מנת להתארגן ולתפקד. של מי שמרגישה שכרגע - זה קצת "גדול עליה".

וזו החשיבות הגדולה של התכנית אתמול. לשמחתי ראיתי והתרגשתי.
בהוקרה לכל הנשים כולן - אלו שזה בא להן בקלות קצת פחות, ואלו שזה בא להן בקלות קצת יותר.

שרון שמש
M.Sc
פסיכוטרפיסטית התנהגותית קוגנטיבית C.B.T

עכשיו ראיתי את התוכנית באינטרנט, כי אמתול בערב עבדתי.
התוכנית החזירה אותי שלוש שנים אחורה.
זה טוב שהיום זה לגיטימי לדבר על דיכאון אחרי הלידה, וזה נחשב לנורמלי, כי באמת, אין מה להתבייש כאן.
[url=http://www.mamaibebe.com]

[[[

נטלי
http://www.youtube.com/watch?v=ym27UQX5Pxc&feature=related
[/center]

לעולם, אבל לעולם!!!! יש לקחת במלוא הרצינות תלונה על דיכאון ועל אחת כמה וכמה - כאשר מעורבים איומים/דיבורים על סוף החיים.
הדבר במיוחד קריטי כאשר מדובר באימהות לילדים צעירים.
בכל מקרה כזה, יש לפנות לאדם שזהו מקצועו (פסיכיאטר, פסיכולוג, גם אחות ט. חלב תוכל לדעת מה לעשות), לבקש עזרה, להתייעץ, ולעולם לא להחליט לבד שהתלונות "לא רציניות" כי "האישה מתפקדת"...

שרון שמש
M.Sc
פסיכוטרפיסטית התנהגותית קוגנטיבית C.B.T

אני כבר כתבתי בשרשור שנפתח כאן על האמא שהשליכה את ילדיה מהחלון וקפצה, שאני לא ממהרת לשפוט, ואפילו מרחמת עליה ועל נשים "כאלו" בכלל (נשים שהרגו או ניסו להרוג את ילדיהן), כי אף פעם אי אפשר לדעת מה עבר עליה באמת! אני לא מצדיקה את מעשיהן, אבל מבינה שצריך לצאת מהדעת כדי לעשות דבר כזה

ישקף אלוקים ממעון קודשו
ויך כל שונאי עמו כהרף עין
הנה ה' קם וניצב על אנך
ישקם לכוס רעל, אבל לא יין
מלאכית קטנה שלי, אמא לא תשכח אותך לעולם!

שרוני-

גאיה וקורן שלנו