אוקיי, בואו נעשה סדר.
יש לי הרגשה שהפסיכולוג הבין ממך שהבעיה היא כזו:
עידן מתאפק ומתאפק ומתאפק - עד שהצואה יוצאת ללא שליטה.
למצב הזה יש שם. קוראים לזה: אנקופרסיס.
יש לי הרגשה שהפסיכולוג כיוון את מתן תרופת המשלשל לבעיה הזו, שמתן תרופה משלשלת על מנת למנוע את מצב ההתאפקות מהווה חלק מדרכי הטיפול בה.
הרי כשלוקחים תרופה משלשלת, לא ניתן להתאפק, וכך הבעיה כאילו נפתרת "מעצמה".
ניתן להסכים עם דרך טיפול זו, וניתן בהחלט לא להסכים איתה.
אבל זוהי דרך טיפול בהפרעת האנקופרסיס, מקובלת וידועה.
הפסיכולוג לא המציא שום דבר, וכמו"כ, אין שום דבר "הזוי" בדרך שהציע.
עדי יקירתי,
באופן אישי, כפסיכותרפיסטית בעצמי, המטפלת גם בילדים ובני נוער, וגם בהפרעות מסוג זה - אינני ממהרת להציע טיפול במשלשלים, בוודאי לא לילדים צעירים בגילו של עידן. בהחלט קיימות דרכים אחרות ושאינן מערבות נטילת חומרים תרופתיים כדי לטפל בקושי מסוג זה אצל ילד.
מה גם, שאני סבורה שנטילת תרופה משלשלת עלולה לגרום לפעולה ההפוכה: תלות במשלשל, והסרת האחריות מהילד לשליטה בהתרוקנותו ובסוגריו ובהפרשותיו.
אני סבורה שזהו פתרון שעליו להישמר כ"דרך אחרונה" - במצב בו כבר אין ברירה ונוסו השיטות האחרות, ללא פתרון משביע רצון שנראה לעין.
אבל!
איני מכירה את עידן ואת התנהלותו, בגן או בבית, עם הצוות או איתך.
אני מניחה שהפסיכולוג כן מכיר.
אני מניחה שהוא נתן המלצה על סמך היכרות עם הילד, עם הצוות, איתך.
עכשיו זה נתון לשיקול דעתך.
האם את מוכנה לתת לגמילה שלו עוד זמן?
האם את מוכנה לנסות טכניקה אחרת על מנת לטפל בבעיה?
האם את מוכנה לתת את החומר המשלשל ולראות איך זה מתקדם?
רק את יודעת את התשובות לשאלות. הפסיכולוג המליץ, לא חייבת לקבל.
בהצלחה בכל מקרה
שרון שמש
M.Sc
פסיכוטרפיסטית התנהגותית קוגנטיבית C.B.T