הצילו ! גיל שנתיים!!! - הריון ולידה

שועית שלום
תקשיבי כל מילה שאת כותבת זה מתאר לי את הבת שלי בול
אותו סיפור היא בת שנה ו7 ובספטמבר התחילה גן
היתה ילדה טובה לא הייתה נזרקת על הריצפה לא צועקת ועכשיו
הכל להיפך.
גם אני דואגת לה

את צריכה להתעלם מהתגובות שלה

זה גיל שנתיים הקשה של הגבולות

ילדים צריכים גבולות בגיל הזה, ולא צריך לתת להם את מה שהם רוצים על מנת שבעתיד יהי קל יותר

אני שם בפעם השלישית..ממי זה שלב שעוברים ..
אין ברירה ואין מנוס

יקירתי אני מנהלת פעוטון ואמא לילדה בת שנתיים
אכן גיל שנתיים האיום! תזכרי שהמרד הזה הוא מקביל לגיל הנעורים כל עוד תתני לה למרוד בתוך הגבולות והחוקים של הבית יהיה לך קל יותר בגיל הנעורים. הגן פותח בשבילם את היכולת להבין שיש גם דרכים שונות מאלו של ההורים. כמו שכבר נאמר תחשבו טוב מהם החוקים והגבולות של הבית ועל מה אפשר להחליק...
אם היא לא רוצה להתלבש תני לה לבחור לבד את הבגדים או תציעי לה שתי אפשרויות, שני צבעים של חולצה- תני לה להיות שותפה בבחירות ובהחלטות. תשאלי מה היא רוצה לאכול. למשל אתמול שירה בשום אופן לא רצתה להתקלח אז הצעתי לה או באמבטיה או בכיור היא התלהבה נורא וקילחתי אותה בכיור- קיבלתי את אותה תוצאה הילדה הייתה נקייה ומרוצה.
היה בוקר שהיא רצתה להתלבש לבד וכמובן שבבוקר נורא ממהרים אז הצעתי לה לבחור צבע של מכנס ושאני אלביש לה- זה עבד! אותו הדבר על לא רוצה לישון, תבחרי מי ירדים אותך? אבא או אמא ותשתמשי במילה לבחור, בחירה, ותחזקי אותה על הבחירות הטובות.
בכל מקרה צריך המון המון המון סבלנות ולא להישבר- לחלק את העבודה בין ההורים שלא הכל יפול על האמא כי תישברי מהר מאוד.
בהצלחה

מאוד מסכימה עם הדס. הרעיון בגיל הזה הוא שהם גדלות... ובגיבוש הזהות העצמית של ילדה בגיל הזה היא חייבת להבין בעצמה על מה יש לה שליטה ולכן היא כל הזמן מנסה למתוח את הגבולות כדי להבין איפה הם...
1. הביני את בעצמך מה הגבולות שלך ועל מה את נלחמת ומה מתפשרת כמו שהציעה מיכל. תבחרי על מה את נלחמת וכך גם היא תבין היטב מה הגבול...
2. כל הזמן תני לה להרגיש שהיא גדולה ויכולה לבד... בכל דבר. תשאלי אם היא רוצה לבחור לבד אפילו בלי שהיא ביקשה, הציעי לה תמיד 2-3 (לא יותר!) אופציות ושהיא תחליט ותדגישי "את בוחרת..."
כך היא תרגיש שאין לה על מה להילחם כי את נותנת לה את המקום שלה ונותנת לה את מה שהיא צריכה.

לגבי התקפי הזעם, התעלמות לאו דווקא פותרת את זה אבל בהחלט אל תעשי מזה דרמה. לפעמים פשוט תנסי להעביר את הנושא ולהסיח את דעתה... זה גם עוזר.
אם זה מנחם אותך, ברגע שהזהות מתגבשת היטב זה עובר והילדה המתוקה שלך תחזור