אני ממש בעצבים ולא יודעת למה זה ככה משפיע עליי..

היה לי היום דיון עם מישהי מהעבודה.
זה התחיל בזה שאמרתי לה שחגגנו אתמול יום נישואין והיא שאלה באיזה גיל התחתנתי, אמרתי 30. אמרה "ככה הכי טוב. אני אחנך גם את הילדים שלי להתחתן בגיל 30 ולא לפני". אמרתי לה "אין חוקים, אם הייתי מכירה את בעלי לפני-אז הייתי מתחתנת מוקדם יותר".
ואז היא התחילה להגיד "אהבה לא נשארת.. בשלב מסוים היא נגמרת, יש הרגל. אין לי פרפרים כשאני רואה את בעלי", אמרתי לה שזה ממש לא נכון ושצריך להשקיע בזוגיות בשביל שהיא תישאר טובה. והיא ממש דיברה בתקיפות, אמרתי לה שאני 4 שנים עם בעלי ועד היום, כשאני רואה את השם שלו על המסך של הפלאפון שלי-אני מתרגשת... אמרה "טוב, כי עוד אין לכם ילדים"...
אני מתה על בעלי, ואני לא אוהבת הכללות. גם אחיות שלי מאושרות בנישואין שלהם, במיוחד אחותי שנשואה כבר 17 שנה...
עיצבנה אותי ממש ואני לא מצליחה להעביר את זה

תשועת השם כהרף עין !