מיה,
אני מבינה לליבך,
אבל הדיכאון והאפתיה לא יסייעו למצב אלא רק יחמירו.
את משפיעה גם על בעלך,
והילד מרגיש הכל.....
די עם זה.
את חייבת לצאת מהנפילה הזו,
אני באמת יכולה לנסות ולהבין- אנחנו החודש עדיין לא בטיפולים
ואפילו טבעי בבית לא יכלנו לנסות, קולטת?
לדעת שיש ביוץ, אפילו להרגיש,
ואי אפשר לעשות כלוםםםםםם
ובכ"ז אני ממש לא מיואשת,
ומעסיקה את עצמי נון-סטופ
בעבודה, בבית, עם הבן שלי, עם חברות,
ותיכף אנחנו מתארגנים לצאת קצת לטייל,
כמו בכל שבת,
והנסיונות/ הטיפולים הם חלק מהחיים,
הם שם והם משתלבים בחיינו.
מחר יש לי תור סופסוף לרופא פוריות,
ובטוח שלא יתחיל את הטיפול כי עדיין חסרות בדיקות,
וכ"כ ברור שעוד חודש יעבור לו......
תכיני את עצמך להריון בחודש ינואר/פברואר.
אני סופר רצינית.
תחשבי על התאריך המשוער ללידה אם תהיי בהריון בינואר,
ועל התאומים שתלדי לך בספטמבר...
אין לי ספק שזה יגיע קודם,
אבל לפחות תורידי את סף הציפיות והאכזבות.
אני כותבת לך מכל הלב,
מאד רוצה לשמוע שנרגעת,
חבל על כל יום שעובר בדיכאון,
חבל על האוירה בבית,
חבל עלייך.
אוהבת מאד,
פשוש"ה
