אמונה ומשברים בחיים....מה דעתכן???? - הריון ולידה

עברתי הפלה, כמו שהבנתן...
האמונה-הפנימית בבורא-עולם סייעה לי רבות לעבור אותה,עם תיקווה להבא בע"ה..
אני חשה שקיבלתי מתנה,מלפני-שנתיים,אחרי-ההפלה הראשונה...

יש לי חמות וגיסה,חוזרות בתשובה פאנטיות שחיות בחו"ל..
אתמול הייתה לי שיחה איתן..
האמת,יצאתי רק חלשה,עצבנית וכועסת..
יש לי חברות-דתיות, בעלות שלימות-פנימית,שרק חיזקו נפשית אחרי וגם יבואו לעזור פרקטית השבוע..הן לעומתן,לוקחות רגע של משבר לחפירה על שכר ועונש ועל רגע להתחזקות מבחינת-המיצוות..

בעלות-התשובה ממשפחתי החלו לטחון לי על מיקווה (ודווקא חשבתי בפנים,שלמה לא בעצם הפעם לחזור לזה. עוד לפני שהן חזרו על זה 100 פעם בשיחה) וגיסתי שיגעה אותי עם הלבוש שלי,שכדאי לשים כיסוי-ראש+לא-ללבוש יותר גופיות.
אמרתי לה,שברור לי שעם בעלה,אני תמיד מתלבשת בסקייפ בכבוד,הראוי קודם לי כבן-אדם הבא בקשר עם דתי.
אמרתי לה בעדינות,שזה לא-מקובל לומר זאת לי אחרי-מה שעברתי.
היא טוענת,שאני באה לקראתה,אך היא לא-יכולה ההיפך..אצלי: החיים-ארוכים ואצלה: קצרים..
אצלי: האמונה-פנימית ואצלה,האמונה לדעתה יותר חזקה ולכן היא מתבטאת גם בחיצוניות..

הסברתי לה,שאני רוצה שלום-בית עם בעלי ואני לא-אתרחק ממנו עם לבוש-חיצוני אחר..

אני חיה מתוך אמונה-שלימה את חיי,טוב לי בחיי ונימאס לי מהרצון שלהן להפחית מערכי,כאילו אני מאמינה פחות ושאין-אמצע בחיים..

מה אתן אומרות??? מה לעשות???
בא לי לרשום להן מייל...כדאי??? מה הייתן רושמות???

אני יודעת,שיש כאן בנות-אמיתיות באמונה-שלימה,ללא-רצון להצדיק את עצמן ביחס לאחרות ואני מוקירה על הסובלנות שלהן כאן!
יש לי חברה כזאת בחיים,לא-מתחסדת,חיה את חייה בפשטות..לא-מנסה להחזיר אותי בתשובה,שאהיה בול כמוה במראה,מעריכה אותי כפי שאני..

יש בי הבנה לאיך שהן מדברות, מהיכן זה נובע, מרצון-טוב בסה"כ,אמרתי לה: אני הצלחתי להיקלט בזכות החליטה-הקסומה של אייל-פוליטי,אז אני תומכת-נילהבת שלו ודואגת להזכיר את שמו תמיד כששואלים אותי,כי אני רוצה,שכולן ייקלטו בע"ה..
אבל עובדה היא שבנות הצליחו בלעדיו..
התובנה שלקחתי מזה: גם אם הצלחתי עם משהו,אסור לחפור לאחר..