בנות עזרה.... - הריון ולידה

למה את לא מחזירה אותם ?
אפילו על בסיס ביוץ טיבעי, בלי הורמונים...
לפחות תדעי שלא שפכת אותם כך לחינם
אורי ונועם שלי... אהבת חיי !!! אמא אוהבת אתכם הכי בעולם !!!
שלכן באהבה, מורן......

המייל שלי לכל המעוניינות : [email protected]

לא רוצה להכניס לגוף עוד משהו...דיי ...גמרנו עם זה

זה הגוף שלך וברור שאת תעשי מה שאת רוצה.
אבל מותק, מה הסיבה ? למה את לא מנסה בפעם האחרונה ? הכל כבר מוכן, אם ישרדו הפשרה - זו רק החזרה - זה לא נוראי מבחינת טיפול....
למה לא לנסות בפעם האחרונה ? שלכן באהבה, מורן......

המייל שלי לכל המעוניינות : [email protected]

כי אני בטוחה שלא ישרדו הפשרה...ואין לי כוח לכאב לב שוב...השלמתי כבר ולא בא לי עוד לחכות למשהו ....

ang יקירה אני חושבת בדיוק כמו מורן
"עצבות נועלת שערי שמיים תפילה פותחת שערים נעולים והשמחה בכוחה לשבר חומות"

את גם ככה מפשירה כדי לזרוק אותם....
תיקחי בחשבון שלא ישרדו ומקסימום תהייה לך הפתעה - לכי תדעי ....

אולי תדברי איתי טלפונית ?????
אורי ונועם שלי... אהבת חיי !!! אמא אוהבת אתכם הכי בעולם !!!
שלכן באהבה, מורן......

המייל שלי לכל המעוניינות : [email protected]

אני חושבת שממש חבל סתם לאבד אותם ואח"כ כל היסורי מצפון לכל החיים אני חושבת שתחזירי אותם על בסיס ביוץ רגיל וכך לפחות המצפון שקט
אבל בסוף רק את זו שקובעת בהצלחה בהחלטה!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!

ממוש, אני מבינה אותך לגמרי שאת לא רוצה לצפות ולחכות לשווא,
אבל אני חושבת ממש כמו הבנות,
בלי שום תרופות (ואולי רק קצת) - הייתי בלי היסוס שופכת אותם לרחם שלי !!!
כלומר לרחם שלך !!
בלי ציפיות, ובלי לחכות....
אם לא תצפי לא תתאכזבי - תכניסי אותם - ומה שיהיה יהיה
מיה שמחכה לחסידה.....

סליחה שאני שואלת,אבל למה הכוונה על בסיס ביוץ-טיבעי?
הכוונה להזרעה?

דווקא,הדברים הטובים קורים,שזהו, מחליטים על-הפסקה..אני הייתי שמה אותם בתוכי,צמה ביום-צום,יוצאת לראפטינג, עוברת-דירה וכו' וכו' באותו-החודש

אני בחודש-המבורך,התחננתי למחזור,כי היו לי כבר טפסים לניתוח-נוסף (היסטרוסקופיה) וקיוויתי למחזור,זו הייתה תפילתי-הצנועה,היריון היה הכי בשאיפות-הכמוסות, אבל הבנתי שזה לא-ייקח כל-כך מהר,אז עדיף לעבוד על איזון-הורמונלי בגוף,כי בלי אין לי למה לצפות ולקוות ובעלי קיבל על-הפנים של ספירת-זרע..ידענו שאנו לקראת ניתוח+טיפולים.
לבשתי כבר תחתונים-שחורים למחזור וחיכיתי...(האמת,סחבתי והזעתי מלא עם המעבר-דירה), חברה שלי ביקשה שאחליף דווקא לתחתון-לבן,ורוד,סגול,תכלת..אז מה,היא אמרה לי: אז כולה יהיו כתמי-וסת, עד עבודה בשבילי,שגם כך לא-חסרה...
(והיא עברה הפריות,כך שהיא מוד מבינה מבחינתי בטיפולים ובקשיים)

מאחלת לכולכן כאן ללבוש תחתון-ורוד,סגול,תכלת וכו' דווקא לפני הימים-הקובעים

התכוונתי לזה,ששמעתי פה על כל-כך הרבה על סיפורי-ניסים,דווקא בחודשים,שכאילו לא-היה סיכוי..אם תדפדפו אחורנית,כמה שנים אחורה, אז יש בנות,שצמו ביום-כיפור בחודש-הקובע, טיילו וטיפסו על הרים, אני סחבתי מעבר-דירה על-הגב...
והגוף והנפש גם עבדו במקביל וברוך-השם הצליחו...

אני בעד לשים אותם ולתת לגוף גם לעבוד

אנג' !!!!
אסור להתייאש !!! אני מכירה בנות שהצליח להם ממוקפאים !
כול המטרה של הטיפול היא לייצר כמה שיותר בייציות כדי שלא תצטרכי לעבור את כול התהליך מחדש !
אם נשארו לך קפואים תודי לה' ותנסי גם איתם ( אני עברתי 9 הפריות ובאף אחד לא נשאר לי מוקפאים את לא יודעת כמה קשה להתחיל כול פעם הכול מההתחלה )
אל תוותרי במקרה הכי גרוע הם לא ישרדו הרי בכול מקרה התכוונת לזרוק אותם !
כואב לי לשמוע אותך ככה מוותרת אני מתפללת שישארו לי קפואים .
היו דברים מעולם ! אני חושבת וממליצה לך בחום לנסות איתם במקרה הכי גרוע לא מצליח ואז עוברים לתהליך מחדש .
מקווה שתקבלי את ההמלצות והייעוץ שלנו ומי ייתן ונשמע ממך בשורות טובות בקרוב ושדמעותייך יהפכו מדמעות של עצב לדמעות שמחה !
מאחלת לך את הכי טוב שאפשר

אנג'י, אל תוותרי..
גם אם הסיכויים נמוכים...
אם את מרגישה שיהיה לך קשה לראות איך שופכים את העוברים שלך, זה אומר שבתוך תוכך את יכולה עוד. כל עוד אין אדישות, כל עוד אכפת - זה אפשרי...
[ u
rl=http://smiles.33b.ru/smile.150961.html]
הרכבת שלי מתעכבת, ואני נהנית מהנוף...

אנג' חמודה,
כולן כ"כ משתדלות לשכנע,
ואני בטוחה שלא פשוט,
ואפילו מלחיץ,
ומטריד.
מעלה מחשבות וגורם לתחושות.
אבל אני חושבת
שבתוך תוכך,
את יודעת את התשובה.
את יודעת מה עלייך לעשות.
בהצלחה יקרה,
אולי זה יהיה הילד שלך???
ואם לא,
תדעי שעשית הכל.
שימי אותם בפנים - והמשיכי בחייך כרגיל.
כאילו לא קרה דבר.
מקסימום- הפתעה גדולה

מה נסגר?
רק בפייסבוק את רוצה לדבר?
מיה שמחכה לחסידה.....

לא מותק...גם פה...אין לי בעיה.אני עדיין חושבת לא להחזיר אותם

אנג'
אני יודעת שאני אחזור פה על מה שבנות אמרו אבל אני גם חושבת שעדיף לנסות אף פעם אי אפשר לדעת מה יקרה.
אני האמת לא מאמינה בלוותר אף פעם. אנחנו עשינו 12 טיפולים עד שנקלטנו ואף פעם לא התכוונו לוותר.
תראי הכל יכול לקרות קראתי לפני שבועיים בערך שהחזירו מוקפאים לאחר 10 שנים והם נקלטו ונולדו תאומים, אחרי 10 שנים את קולטת? הכל יכול לקרות אם זה מה שכתוב לך זה יקרה.
בכל מקרה זה הגוף שלך תחליטי מה שטוב לך אבל זה ההמלצה שלי.
המון המון בהצלחה

תודה בנות!! היום הבעיה שלי היא אחרת....זה לא לקבל תשובה שלילית .זה דווקה לקבל תשובה חיובים ושוב לעבור הפלה בשבוע 8-9....זה הפחד שלי ולא בא לי יותר...בגלל זה החלטתי להפסיק עם זה.

אנג'י יקרה!
הבן שלי הוא אחד מ-2 המוקפאים שהחזירו לי, כך שתמיד יש תקווה.
ההחלטה סופית היא שלך, אבל לדעתי חבל סתם לזרוק אותם לפח. תנסי פעם אחת אחרונה-כמו שהבנות אמרו-אל תצפי לכלום, מקסימום תהייה לך הפתעה
בכל מקרה שיהיה לך המון המון המון בהצלחה בכל דרך שתבחרי

אנג' יקרתי.

טוווובבב....
אחרי שתיקה ארוכה ארוכה וימים לא קלים שאני עוברת כבר חודש וחצי מאז ההפריה הראשונה שעברתי והאכזבה שבאה אחריה אני שוברת שתיקה ועם דמעות בעיניים מגיבה לך.

אם תדפדפי מעט אחורה עברנו את התהליך "ביחד". אני אפילו זוכרת שכשהתחילו לי הכתמים לקראת המחזור נאחזתי בהודעות שלך פה בפורום "שהכתמים נהפכו לשום דבר, ואפילו באמצע הלילה נכנסתי כדי לראות כם יש חדש איתך כי אמרת שהבדיקות הלכו במעבדה לאיבוד, אני לא אשכח גם את ההודעה המשמחת שרשמת מאוחר יותר שיש בטא וכו'.

אני שעברתי איתך את התהליך, סבלתי מגירוי יתר נוראי, לא יכולתי לתפקד, ולמרות זאת, הייתי בטוחה שנקלטתי. (הרופא אמר שלפעמים זה סימן טוב) בהזרעות עצמן לא האמנתי כלל, רק חיכתי בציפיה דרוכה להגיע למעמד הזה של הפריה.
כל רופא שקרא את התיק שלנו אמר לי את עם הפריה ראשונה נקלטת. את לא יודעת כמה הרופא היה סגור על זה. הוא אמר לי פנטסטי, פנטסטי, הכל 100% את עם ילד. ואני שבד"כ מאד ריאליט נסחפתי והאמנתי שאני בהיריון!!! לא היתה לי בראש שום אפשרות אחרת. אבל כמו שאת מבינה ביום המפגש שלי בחודש עם גב' מחזור היא הגיעה בדיוק מעצבן, מבלי לתת לי עוד שניה להתרפק על החלום שלי.
וכבר לאחר ערב של כתמים אני מקבלת בבוקר מחזור. ככה נפרדתי לי מהפנטזיה ו7,000 ש"ח - עבור ההפריה הפרטית שעבדתי עליה כ"כ הרבה (אני לא משתפת אפאחד אפאחד רק אתכן כך שאין לי שום תמיכה כספית או פיזית). באותו ערבב אחותי היקרה שתהיה בריאה שהתחתנה חודש!!! קודם באה לספר לי שהיא בהיריון!!!! ושהיא מפחדת ללכת לעשות בדיקות דם ושהיא רוצה שאני אבוא איתה... וכך אני הולכת איתה יד ביד, שתינו עושות בדיקות דם... היא כדי לראות שהכל בסדר, ואני כדי לראות שהכל לא בסדר (ביקשו ממני בבית חולים לעשות בדיקת בטא ולפקסס להם את התשובה כדי לסגור את הטיפול הנוכחי). אני הכי שמחה בשביל אחותי שהתחתנה 5 שנים!!! אחרי! שלא תביני שעיני צרה בה. אני הכי אוהבת ומאושרת בשבילה והכי מעריכה אותה שהיא באה לספר לי, אבל זה היה כ"כ הזוי, אם היא היתה יודעת מה אני עברתי בדיוק אותו בוקר.... ואם זה לא מספיק, ערב למחרת נודע לי שגיסתי (אחות של בעל)י שהתחתנה לפני חודש וחצי גם בהיריון... ופתאום אני רואה רק בטנים...

אנג' יקרתי. אם רק היית לידי הייתי מחבקת אותך אולי יותר נכון מנערת אותך. את לא יודעת מה עשה לי כל הסיפור שלך וכמה נקשרתי אליך, אולי בגלל שהרגשתי שאנחנו עברנו את התהליך ביחד, וכשראיתי שנקלטת פחדתי להכניס לך סרטים לראש ולא הגבתי וסיפרתי על התוצאה.... אני מתחננת אליך, אל תרימי ידיים!!! אז קיבלנו לא!!! אז מה???? אנחנו צריכות להתמודד!!! זה הניסיון שלנו! תסתכלי כאן על הבנות תראי מה הן עברו ומה הן עוברות. בת דודה שלי מתה מתה להיות בהיריון היא לא יכולה... אין לה רחם!!! את מבינה כמה אנחנו מאושרות?????????? לנו יש את ה ז כ ו ת !!!! לפנטז' על משו שלא יקרה לה אפעם, להרגיש את התנועות לחוות את הלידה!!! זה אפעם לא יהיה דומה לילד מאומץ, או לאם פונדקאית. את מבינה מה לנו יש ביד???

יותר מזה, אם זה מה שנגזר עלינו זה מה יש. את יודעת שלא נדע אבל הניסיונות יכולים לפגוש אותנו הרבה בהמשך ואת לא יודעת איפה, מה תאמרנה כל אלה שיושבות ליד הפעוטות שלהן במחלקות נוראיות בבתי חולים? אז זהו? הן לא תנסנה יותר להביא ילידים לעולם??? מתחים יכולים להגיע אלינו מכל מיני כיוונים לא צפויים.

יקירתי, את בטח לא מבינה מה נפלתי עליך ככה. אבל כמו שהבנות אמרו פה, ניסים קורים כל הזמן, (גם הפלות) אבל זה לא אומר שאנחנו נרים ידיים. אנחנו חזקות, אני מאמינה שאם התגלגל שאת אמורה לעבור את הניסיון הקשה הזה אז גם יהיה לך את הכוחות להתמודד עם זה. רק תאמיני ואת תראי כבר שזה כבר קיים אצלך.

עברת כבר יותר מחצי דרך, באמת שאין לך מה להפסיד. את צעירה וחבל שפתאום בגיל מאוחר תאכלי את הלב ש"לא עשית הכל". תני לזה עוד צ'אנס.

ועוד משו, תחשבי על הגבר המקסים שיש לך בבית, הוא נימוסי סובלני ותומך ואין לו את האומץ בטח לדחוף אותך לעוד טיפול, אבל תחשבי עליו.... יכול להיות שאם זה היה הפוך היית מצפה שלמרות הכל הוא יעשה עוד מאמץ קטן נכון???

אוהבת אותך הרבה יותר מימה שאת יכולה לדמיין...



מלודיה.

מלודיה יקרה,
את לא מבינה כמה נכנסת לי ללב עם התגובה האחרונה שלך...
אני מזדהה איתך בכל כך הרבה דברים שרשמת...
שפשוט בא לי לחבק אותך, לדבר איתך, ולעודד אותך...
תביני כמה שאת לא לבד,
כי יש פה בנות שעוברות ויעברו בדיוק את כל מה שרשמת....
תרשי לי לא לפרט, כי לא בא לי כאן,
שולחת לך חיבוק גדול ומקווה שאת בדרך לטיפול המנצח שלך מתוקה שלי.

אם תרצי לדבר יש לי מייל : [email protected]
מיה שמחכה לחסידה.....

מלודיה יקרה ריגשת אותי עד דמעות

כל מילה שרשמת נכונה

הכל זה מלמעלה... בעזרת השם הריון במהרה

מלודיה יקירתי ....עשית לי צמרמורת עם כל מה שכתבת...ראית אותי ברגעים הכי מאושרים בחיים שלי שלא יחזרו לעולם...וראית אותי במשבר הכי קשה שעברתי ועדיין עוברת בחיים.אני מבינה כל מה שכתבת ומרגישה את זה איתך ביחד אבל את ההחלטה שלי כבר עשיתי...לך אני מאחל המון הצלחה ...באמת מכל הלב...ולי דבר אחד - לצאת מזה כמה שיותר מהר , להשלים עם זה ולהבין שיש עוד דברים שעושים אותנו מאושרים בחיים. אוהבת אותך ושולחת לך המון חיבוקים...

אנג',

הייתי פה פעם בפורום, אני כבר הרבה זמן לא פעילה אבל מידי פעם נכנסת, אני פשוט מכורה להודעות הריון של בנות מפה, הגיבורות שעברו את הדרך הארוכה והקשה. אני מוכרחה לציין שאני לא מרחמת פה על אף אחת מכן, רחמים זה לא הרגש הנכון מבחינתי. אני מעריצה אתכן ומזדהה עד עמקי נשמתי עם הכאב כמי שעברה דרך דומה.

קראתי את דברייך ואני מכבדת כל החלטה שתחליטי. אבל מנסיון אני מאמינה שחלק מהקושי שאת מתארת נובע מכך שאת מכריחה את עצמך לוותר.

אני עשיתי 6 מחזורים של הזרעות. פעמיים נקלטתי, פעם אחת זה נגמר בגרידה בגלל שלא היה דופק ואז היה צריך לחכות הרבה זמן להחלמה פיזית ונפשית. בפעם הנוספת שנקלטתי התחילו דימומים הבטא ירדה וזה נפל לבד. היה קשה קשה קשה ומידי פעם כשאני שומעת על מישהי שעוברת דברים דומים למה שעברתי הלב שלי מתכווצץ וחוזר לשם.

אחרי ההריון הכימי, כמו שקוראים לזה, נמאס לי קצת והחלטתי לעזוב את ההורמונים ולנסות טיפול טבעי שנועד גם לעזור לגוף להתחזק וגם להרגע, אחרי חודשיים כאלה בערך גיליתי שאני בהריון. אני חושבת שפחות או יותר כל הבנות שהיו פה בתקופתי (לפני שנתיים בערך) כבר לא פה ומהסיבות הכי טובות שיכולות להיות. חלקן מטיפולים חלקן מהפתעות אבל כולן עברו הרבה מאוד תלאות בדרך. היו פה מקרים של בנות, לי זכורה אחת כזאת לפחות, שלקחה הפסקה של שנה שלמה אחרי תקופה ארוכה של טיפולי הפריות ואז חזרה לזה בכוחות מחודשים והיום כבר חובקת אוצר קטן...

מה שאני רוצה להציע לך זה לא להחליט כרגע חד משמעית שחור או לבן ולוותר על הכל. אפשר לקחת הפסקה, אפילו ארוכה מאוד, להחליט שכרגע מתעסקים בדברים אחרים. כשתתרחקי קצת ותתחזקי אני מאמינה שרק אז תוכלי להחליט בלב שלם אם את ממשיכה או מוותרת, כרגע את במקום מאוד אמוציונלי וקשה בשביל להחליט החלטות גורליות. למה אי אפשר בנתיים לשמור על הוקפאים? מה זה מפריע למישהו שהם שם?

מה שלא תחליטי בסופו של דבר, אני מאחלת לך רק אושר ואהבה ושמחה בחיים!

ולכל הבנות פה כמובן שיהיו בשורות טובות והריונות שלמים ותקינים במהרה!