"חוויותינו" מהצגה ראשונה - הריון ולידה

בסופ"ש לקחתי את הבונבון להצגה בפעם הראשונה.
ההצגה מיועדת לבני שנתיים, היו בה שירים שהוא מכיר ואוהב.
הכנתי אותו מראש שיהיו ילדים, שתהיה במה עם אנשים ושירים וכו' וכו'.
כל הדרך אמר:"הולכים להצגה..."
הגענו, לקחתי את הכרטיסים, נכנסנו לאולם התמקמנו, הקהל התחיל למחוא כפיים.
עימעמו את האורות - הילד החל מעט לחשוש אז הושבתי אותו עלי.
לבמה עלתה ראשונה בחורה מקפצצת שרה את שיר ה"בוקר טוב" והקטנציק מסתכל אלי בפחד ונאחז לי בחולצה, אחר כך עלו עוד 2 שחקנים הפחד התגבר והתחיל בכי קל- אני בנתיים מחבקת ולוחשת לו באוזן איזה כיף שירים השיר שאתה אוהב בלה בלה בלה, סביבינו זאטוטים מהופנתים למתרחש
ואז......
עלו לבמה כמה שחקנים מחופשים ליצפורים מכף רגל ועד ראש כל אחד בצבע אחר
הילדונצ'יק מסתכל אלי בעיניים פעורות של אימה ובעטה ואני מבינה שטוב לא יצא מזה...
והציפור הגדולה התחילה לפצוח בשיר ה"בולבולים" ("על ראש הברוש שבחצר, שימחה והמולה, כל הציפורים ...)
והילד פוצח בעצמו בסט של צרחות וצווחות עד לב שמים "הציפור - לצאאאאאאאאתתתתתתתתתתתתתתתתתתתתתתתתתתתתתתתתת, לא הצגה"
ובכי היסטרי...
מסכן קטן כמובן שיצאתי איתו החוצה בעודו צורח עד קצה גבול היכולת.
ואז הוא נרגע (כשהיינו כבר בחניה ליד האוטו)
ואני שואלת: אתה רוצה לחזור להצגה?
והוא: "לא לא"
אני: פחדת מההצגה?
והוא: כן.
אני: מהחושך?
והוא: כן.
ואני: מהציפור?
והוא : כן, הציפור (בבכי)
נתתי גז, נסענו הביתה, מאז לא שומעים את שיר ה"בולבולים"