בעלי חושב שאני בדיכאון - הריון ולידה

אנסטסיה מתוקה,

הילד שלך בן חודשיים שיהיה בריא...לוקח קצת זמן להתרגל להורות ולהצליח ללהטט בין כל העולמות.תקופת ההסתגלות היא קשה,ונדמה כאילו סוג של דיכאון.אל תהיי מוטרדת ממה שעןבר עלייך.זה תהליך טבעי ונורמלי ואני מבטיחה לך שבעוד חודש אן חודשיים הדברים יראו אחרת ולך יהיה קל יותר.העובדה שהילד ישן כל הלילה היא נפלאה ומקלה אבל לא משנה את העובדה שהיצור הקטנטן הזה תלוי בך בכל מאודוץ

תהיי חזקה בקרוב הדברין יראו טוב יותר.

הרבה

לדעתי, את לא בדיכאון אלא חווה דכדוך, וזה משהו מאד נורמלי וטבעי שיעבור עוד מעט. כמו שאת מתארת ההרגשה שפתאום "אין חיים", אין לך זמן לעצמך, במיוחד שהם כאלו קנטנים, לא קלה וצריך זמן להתרגל לרעיון שיש מישהו שתלוי בך ובא לפניך...
אני בעד שתפגשי עם אמהות אחרות שיש להם קטנטים בגיל של נתנאל, זה מאד מאד עוזר לשמוע חויות של עוד אמאהות ולשמוע שגם להן קשה ושאת לא לבד שלא הכל ורוד במיוחד בהתחלה ואת עדיין בהתחלה... ובנוסף לדאוג גם לעצמך ולהשאיר את נתנאל קצת עם אבא וללכת להתערנן, לשבת עם חברות, קניות בגדים או אפילו קניות לבית בסופר, או כל מה שעושה לך כיף.
כמובן תעקבי אחרי ההרגשה הזאת, זה בסדר שהיא באה מדי פעם והולכת אבל אם נשארת כל הזמן ולמשך זמן, כדאי יהיה לדבר עם בעל מקצוע.

אני פשוט חייבת להגיב לא יכולה להתאפק.
אני קוראת את סדר היום שלך ואת האמת בטח שאת מרגישה ככה.
מתוקה אני חודש אחרי הלידה של להב באמת הייתי ככה בבית כי אין מה לעשות הם עוד פצפונים ואת עוד צריכה להתרגל להורות אז סביר.
אבל חודשיים אחרי את צריכה לצאת לחרוש איתו את העיר, להנות, לבלות, לפגוש חברות, ללכת גם את לבד סתם ככה לטיול בבוקר בקניון, לשתות כוס קפה עם המאהב הלטיני החדש שלך - רק תגידי אם יש משהו יותר כיף מזה.
להיסגר בבית זה לא פתרון!!! זה שוחק, מתסכל ומדכא.
בשבוע שגמלתי את להב לא יצאנו מהבית - כל השבוע היינו מסוגרות.
ביום ראשון מיד אחר כך ברחתי מהבית כל עוד נפשי בי. אני התחרפנתי, היא התחרפנה, ואני מודה גם התחלתי פשוט לבכות מדיכאון שאין לי חיים (וזה כולה אחרי שבוע

היי מתוקה,
כמו שסיון רשמה, חייבים לצאת והרבה..
אני עם אליה כ"כ נהניתי, יצאתי איתו מהבית מגיל שבוע, גרנו אז בפ"ת וחרשתי את העיר ואת הקניונים...
היום עם אמיתי אני גם יוצאת יום יום ונהנית מהאוויר ומהשמש..נצלי את השמש, אח"כ כשיהיה קר יהיה לא קל..צריך להיערך גם לזה...
דברי איתי בפייס ונתאם, נעשה הליכות יחד עם הבונבונים טוב?

מתוקונת...
כמה דברים לי אלייך, זה ארוך אבל חשוב לי שתקראי את זה:
בגדול אני בדעתה של סיון...
1. תנצלי את זה שהנסיך קטן ואת יכולה לצאת איתו בעגלה ולשבת בסבבה בין ארוחה לארוחה, שאת לא צריכה להעסיק אותו אם את יוצאת כי אח"כ זה בלתי אפשרי...
2.קומי בבוקר, תדפקי מקלחת חמה ומפנקת, תארגני לו תיק ו...יאללה...אמא ונתנאל יוצאים וזה לא משנה לאן, בית קפה עם חברה/לבד, לפארק, לחברה הביתה, לקניון...פשוט לצאת כל פעם לאן שבא לך בהתאם למצב רוח...
וזה לא חייב להיות כל יום, אבל גם לא בכלל לא...
3. לגבי ההנקות והשאיבות, אולי יגידו שאני אגואיסטית, אבל אני מאמינה שכדי שילד יקבל את מה שהוא צריך - אמא שלו צריכה להיות בריאה בגופה ובנפשה גם אם זה אומר לוותר על כמה דברים, מה יקרה אם תשלבי לו מטרנה/סימילאק...
כשילדתי את ליאב הוא ינק עד גיל 10 חודשים...פשוט סיוט כי הוא לא היה מוכן להכניס לפה שלו את המטרנות למיניהן...והבטחתי לעצמי שבילד הבא אני לא עושה את הטעות הזאת, כי הרגשתי בדיוק מה שאת מרגישה עכשיו...כלא, חנק, עומס וכו'... כשהייתי שואבת חלב הרגשתי כמו פרה...כן, באמת, זה עצוב...וכל פעם שהוא היה בוכה ובעלי היה אומר לי :"אמא, נראה לי שהוא רעב.." הייתי על סף לזרוק על בעלי משהו, לא יכולתי לסבול את העובדה שאני צידנית של חלב ושאף אחד אחר לא יכול לעשות את זה במקומי...
כמובן, שהיו בזה את רגעי הקסם, של החיבור המיוחד הזה ביננו, והזמן הפרטי שאף אחד לא יכול להתערב לנו בזמן ההנקה, אבל זה לא היה רוב הזמן....
ולכן, עכשיו כשילדתי את אלין (בת 3 חודשים) מהבי"ח שילבתי לה מטרנה...זה עולם אחר, את יכולה להשאיר את הילד למישהו שישמור ואת תצאי להתאוורר, הבעל יכול להאכיל, זמני הארוחות יותר מסודרים...זה פחות שוחק, ולא צריך לפתוח מפעל לשאיבת חלב...

אני מציעה לך בחום, תמשיכי להניק, אבל תשלבי בקבוק, לא יקרה לו כלום תאמיני לי...

אם יש לך אפשרות להשאיר אותו אצל מישהו (שאת סומכת עליו כמובן...) מידי פעם, אל תחששי לעשות את זה, את חייבת להתאוורר כדי שיהיה לך כוחות לטפל בו, זאת לא חוכמה לשחק אותה סופר מאמא ובסוף לקרוס...אם טובתו חשובה לך, תדאגי גם לעצמך...
מידי פעם יציאה בערב עם הבעל עושה פלאים למצב רוח...

4. תעשי לעצמך חוק: כשהוא הולך לישון בצהריים, תעזבי הכל, תנתקי פלאפון ותישני יחד איתו, זה ממלא מצברים...לא לנצל את הזמן הזה לנקיונות וסידורים, הבית יחכה...את הסידורים תעשה בזמן שהוא ער...מבטיחה לך שזה עובד...את כל כך תהני מהמנוחה הזאת...

5. מעולה שבעלך עוזר לך בבוקר עם ההאכלה, ואת בכלל לא מפונקת...הורות זה לא דבר קל...והיא צריכה להיעשות בשניים ולא את לבד...תמשיכי לתת לו להאכיל אותו..כל אחד נותן את חלקו בעניין הזה...

6. לא נגמרו לך החיים החופשיים, פשוט צריך לדעת איך לשלב את האוצר הקטן אל תוך שיגרת היומיום שלנו ולהמשיך בחיים כרגיל, אחרי הכל הפיצפונים שלנו מצטרפים לחיים שלנו ולא להיפך..וככל שנדע לשלב אותם כל יהיה יותר קל גם להם וגם לנו...

7. תנסי להתעודד, ואם את מרגישה שזה גדול עלייך מותר גם ללכת להתייעץ עם מישהו מקצועי, זאת לא בושה...הבכל אופן אם תצטרכי את עזרתי...בכיף...אגב, איפה את גרה???

שמרית זה מדהים לא הייתי מתנסחת יותר טוב אין מצב.
מסכימה איתך בכל מילה ומילה (ועוד בתור אחת שהיתה מחלבה של תנובה עד שלהב היתה בת 4 חודשים אז בכלל)

ודרך אגב את יודעת מה מיכל דליות אומרת "אנחנו היינו פה קודם..." - אז אני חושבת שהתנסחת נכון לחלוטין.
באהבה, סיון

סיוני,
את יודעת, כשליאבי נולד הוא לא הצליח לינוק, ואני נלחמתי כמו לביאה כדי שהוא יצליח...אח"כ התחרטתי שהוא לא לקח תחליפים....חחח...
חשבתי שאני מתה מזה שהוא כ"כ תלוי בי...בנוסף גם לא אכלתי טוב ולא נחתי, אז החלב לא היה איכותי, ואז הוא לא עלה במשקל כמו שצריך והיה במעקב של דיאטנית עד גיל שנה...אז מה הקטע להתאבד על ההנקה????
עכשיו באלינוש, אין את הפניות שהיתה לי בליאב להתמזמז עם ההנקה 45 דקות מול הטלוויזיה...היא ינקה ואני תוך כדי חושבת, מתי היא תסיים, מה יש לי לעשות בינתיים, כאילו מוכנה ליריית הזינוק כשהיא תסיים...
ושוב, לא אכלתי כמו שצריך, לא נחתי כי אני חייבת להתייחס גם לליאב, חזרתי לעשן...אז החלטתי שאין טעם, העיקר לקבל את מדליית האם המניקה אבל להביא לה איכות גרועה של אוכל ואמא על סף טיפול תרופתי פסיכולוגי מהקשים...חחח...אז וויתרתי..
את לא מבינה איך אני נהנית שאפשר לתת למשהו אחר להאכל...זה פשו עולם אחר...

לגבי מיכל דליות: אני מאמינה בזה כל כך...הם צריכים להתרגל למציאות הקיימת ולא להיפך...והכל תלוי בנו..ולא באיך אנחנו נראה לחברה, כי יש את הקטע של להראות האמא הכי הכי בשביל הילד...אז מה אמא שיוצאת, מבלה, לא מניקה ודואגת לעצמה פחות טובה מאמא שמתאבדת על תחזוקת הבית?????
שטויות, הן אותן אמהות טובות שיגיעו לאותה תוצאה, רק אחת תהנה מהדרך והשניה תסבול כל הדרך...

צודקת במיליון אחוז
ושתדעי לך שבתוך תוכי בא לי בילד הבא לוותר מראש על ההנקה.
מצד אחד מאוד בא לי להרגיש את מה שנשים אומרות תחושת החיבור - מסקרן אותי לדעת למה כולן מתכוונות.
ומצד שני לא בא לי "השיעבוד" הזה והתלותיות הזאת.

נו טוב כשנגיע לגשר נחצה אותו

סטס שלי

נסטי אני קראתי את השירשור והייתי חייבת להגיב!!!

אני יכולה להזדהות איתך במספר דברים, גם אני במקום לנוח כשאריאל ישנה מעדיפה לנקות לסדר לשאוב לארגן מה שמרוקן לי את המצברים עד שהיא קמה נכון שקל לבנות פה לומר שאפשר לדחות את עניין הניקיונות אבל אצלי לפחות מדןבר בהפרעה מאז שאריאל נולדה אני לא יכולה לראות בלגן וךכלוך פשוט לא יכולה!!
לגבי היציאה גם אני לפעמים אומרת שיציאה איתה דורשת כל כך הרבה לוגיסטיקה ותכנון שעדיף לוותר (כמה בקבוקים לקחת כמה בגדים? לתכנן לאן אני הולכת ולפעמים יציאה איתה משבשת לה את כל הסדר יום) אבל אני יוצאת לפעמים לפארק ליד הבית לפעמים לקניון אבל הרבה פעמים כשאין לי כח לכל הלוגיסטיקה אני פשוט יוצאת איתה ככה בלי כלום בלי עגלה בלי אוכל רק אני והיא יושבות בפארק שעה שעתיים עד שהיא רוצה לאכול
אני למשל חושבת לפעמים פעמיים עם לצאת עם בעלי בערב כי אם פעם היה לוקח לי שעה להתארגן אז עכשיו לוקח לי הרבה יותר בגלל אריאל והמחשבה שכשאנחנו חוזרים לבית אז אי אפשר להיזרק לישון אלא צריך לשאוב, לטפל להחליף וכו... לא הכי כייפית אבל זה מה יש בזמן הקרוב
אני לא חושבת שאת בדיכאון אני חושבת שפשוט הבנת שזהו החיים קצת השתנו...
וזה סוג של חיים אחרים שוחקים מאוד מצד אחד אך ממלאים ומספקים מצד שני או כמו שאימא שלי אומרת החיים האמיתיים

אני חוזרת עוד מעט לעבודה אז אני ממש רוצה לנצל כל שנייה עם הקטנה כי אני מרגישה שהשעון מתקתק ממליצה לך לנוח קצת לפנות לך שעה ביום לפחות רק לעצמך ואולי אפילו לצאת עם חברות פעם פעמיים בשבוע

בהצלחה לשתינו והמון

מותק,
מאוד טבעי מה שאת מרגישה...
אל תרגישי רע
"...אמא שרה לבן בלילה... אמא כאן לידך כל הזמן..."

מאמי את חייבת לצאת עם נתנאלי לטייל ולהסתובב גם לבד וגם עם חברות (יום שני לב המפרץ לא לשכוח
בחיים צריך לדעת להסתכל על חצי הכוס המלאה - תמיד!!!!!

שיהיה יום מקסים לכולם!!!!!

באהבה, ליאת.

תודה בנות על כל העצות

היי מותק

היי מתוקה,
באמת לוקח זמן להסתגל להורות, בגיגוד לבעלים, שסדר יומם לא משתנה בהרבה (הם חוזרים לעבודה ונהנים מהתינוק בשעות אחה"צ- ערב לנו האמהות החיים משתנים לגמרי וזה נורמאלי וטבעי לחלוטין "להתחרפן".
נשמע מההודעה שלך שאת ביום אחד מנסה לעשות כל כך הרבה גם טיפול אינטנסיבי בתינוק, גםהנקה, גם שאיבה, גם נקיונות, גם לימודים זה נראה לי יותר מידי, תנסי פחות להעמיס על עצמך, אז לא נורא אם הבית יהיה קצת פחות נקי תורידי מעצמך קצת עומס ולחץ כי בסוף עתתפרקי

ווידוי: אני הנקתי ארבעה ימים. ולא יכולתי לסבול את זה. בסוף היום הרביעי הודעתי לבעלי (שהיה מאוד בעד הנקה) שאני לא עושה את זה יותר. אני הרגשתי שאם אני ממשיכה עם זה עוד יום אחד, אני נשאבת לתוך אותו הדכאון הידוע לשמצה. הסברתי לבעלי שהוא מעדיף אמא בריאה בנפשה לבן שלו, מאשר אמא מניקה ומדוכאת. הוא לא אהב את זה אבל קיבל את זה.
אני לא מעודדת אותך להפסיק להניק (יירגמו אותי באבנים....) אבל אני בהחלט ממליצה לך לשלב. כמו שהבנות כתבו לך, זה בפירוש עולם אחר.

לגביי מה שכמה בנות כתבו, שזה "סיפור" לצאת מהבית. תחשבו על זה שכשחוזרים לעבודה, בכל יום צריך לארגן את התיק הזה. אחרי חודש הגעתי למצב שאני מכינה את התיק הזה בשתי דקות על השעון. זה לא כזה סיפור!

בקיצור, תנסי להקל על עצמך במה שרק אפשר, אולי בעלך יכול לעשות קצת יותר ולהוריד ממך עומס.

יהיה בסדר

יקירתי, אני מבינה בידיוק על מה את מדברת.
זה השוק שמלווה את לידת הילד הראשון.
ההבנה שיותר אין חופש בחיים (רק פעמים מועטות שמשאירים אותו למלש אצל הסבים ונוסעים) וגם שאין דרך חזרה.
אין ספק שזה מכה קשה.
אז קבלי מיליון חיבוקים
www.YaaraKatz.com

בקשר להנקה אני חייבת להוסיף... אני מניקה!! מאוד אוהבת להניק למרות שלפעמים כל המסביב של ההנקה (שאיבה, חיזת הנקה בגדים נוחים וכו'... יכולים להוציא אותי מדעתי)

התחלתי לשלב סימילאק לפעמים פעם ביום לפעמים קצת יותר זה מאוד מקל עליי..! כמו כן זה גם הרגיל את אריאל לסגנון אוכל אחר...
והיא לא מתלונתת ישנה טוב אוכלת טוב ויש לה יציאות טובות אולי תשלבי לפחות פעם פעמיים ביום סתם בשביל שזה ייקל עלייך!

אני יוצאת עם אמיתי יום יום לשעות מרובות מהבית ומניקה אותו הנקה מלאה.

שולפת בחוץ בכל מקום אפשרי, בקניונים, גני שעשועים, מוצאת את הפינה שלי ומניקה!!

אנסטסיה, מאיה, אסתר, אניה וכל שאר המניקות - אני מלאת הערצה אליכן. דורש הרבה תעצומות נפש.

שוט חייבת להגיד משהו לגבי הבנות שאומרות שלצאת מהבית זה סרבול
מגיל חודש אני נוסעת עם להב ברכבות חיפההלוך חזור
עם מזוודה וצעצועים ובייבי סנס ומשאבה חשמלית ועגלה
ודרך זה 3 שעות אז אני גם צריכה להתארגן על 2 בקבוקים

ועוד דוגמא קיצונית כשלהב היתה בת חודשיים היה מפגש פורום מאוד גדול בעזריאלי
יצאתי ליום של 6 שעות מחוץ לבית
הציטיידתי ב4 בקבוקים מלאים בחלב שאוב
המשאבה החשמלית היתה איתי ואפילו בגלל גודש נכנסתי למחסן של אחת החנויות בקניון ושאבתי חלב

אז תאמינו לי בנות אתן יכולות לצאת שעתיים לקניון - זה לא כזה סיפור. קצת כוח רצון והכל אפשרי

באהבה, סיון

מאמי, אני כל כך מבינה לליבך וכל כך מזדהה עם דברייך והדבר היחידי שאני יכולה לומר לך: זה עובר! גם אני הרגשתי כמוך באורי וכשהתלתי להתאושש ולהתחבר אליו פתאום נולדה יובל וגם איתה עברתי את אותם הקשיים. היו ימים שהייתי עומדת במרפסת, מתקשרת לבעלי ואומרת לו שיגיע מייד כי אם לא הוא ימצא אותי למטה

כל הבנות כבר אמרו פה הכל.

מתוקה שלי

תודה חמודות
מתחיל שבוע חדש, אני ונתנאל לבד כי בעלי הלך למילואים... אז מהיום נתחיל ליישם את כל העצות!

מאמי אין לי אינטרנט בבית (בגלל בזק שהחילטו להחליף תשתית... אז יקח כמה ימים) בקיצור רק עכשיו ראיתי...

היה לי בדיוק אותו דבר כמוך, רק שתוסיפי לזה גם כאבים של הקיסרי
ובעסה רצינית על זה שלא ילדתי טבעי

במילה אחת:
לצאת
לצאת
לצאת

תקבעי עם חברה עם נתנאל
תלכי לקניון
תלכי לפארק
העיקר שיהיה לו"ז
שיעביר את היום
ולא תספרי את השעות

בהצלחה

אכן אמרו את הכל..
אין לי ספק שאויר, בית קפה, חברות יעשו את שלהם..

מילה על הנקה גם ממני.. את אילה הנקתי מלא והייתי באטרף שטיפת מטרנה לא תכנס לה לפה.. היום אני מניקה תאומים - ונשבעתי לעצמי לא להתקרב למשאבה - כי מבחינתי זה סיוט.. אז מה לעשות, בקבוק פעם ב.. שצריך לצאת לא יקרה כלום...!!!!!!!
לא נוח לך להניק בחוץ? אל תניקי..
העיקר שתחייכי..

שיהיה שבוע טוב וקל

כולן ענו לך כבר מאמי..........
וכמו שאחוה אמרה במילה אחת

ל-צ-א-ת !

אני עם 2 ילדים, ועשינו כבר את כל הארץ כמעט!
זה לא מסורבל, לא להיות עצלנים........פשוט זה הדבר הכי כיף ומעודד.......
לצאת להתרענן , קניות בתי קפה נופשים טיולים מה יותר טוב מזה?
החיים הטובים?
למה להיסגר בבית?

קומי עכשיו וצאיייייייייייייי

יום טוב מתוקה