פאפיה מותק
את אישה רגישה מדהימה, אמיצה וחזקה, בכל פעם שאני רואה את החתימה שלך אני חושבת וואהו איזה דרך מהממת להסתכל על זה.
יקירתי אחותי האהובה בהריון מתקדם, הריון קסום וספונטני, היא גילתה את ההריון בשבוע 11! והשאלה הראשונה שהיא שאלה אותי זה: "איך זה קרה?!" ואני יקירתי לקחתי נשימה עמוקה (הכי עמוקה שיכולתי) ואמרתי לה בשקט את צריכה לשמוח, זה כל כך לא מובן מאליו (יש לי בבית גמד טיפולים משגע בן 3 , ובשנתיים האחרונות הייתי בהריון 4 פעמים, ההריון הארוך ביותר החזיק מעמד 12 שבועות) ואת יודעת מה חשבתי לעצמי? עוד שעות אח"כ, למהלמהלמהלמה....למה אלוהים מעמיד אותי בכזה מבחן, כל כך גדול כל כך עצום שאני לא בטוחה שאני אעמוד בו.
הייתי ממש מאושרת עבורה, ובאותה נשימה כל כך עצובה בשבילי, ה"יש" העצום הזה שהיא זכתה בו רק העצים את ה"אין" הנכסף שלי.
יש שיר כזה שאומר בסוף מתרגלים להכל....וזה נכון, עכשיו אני מדמיינת את רגע בו אהפוך לדודה, ואני נמסה, אבל זה לקח זמן, לא מעט זמן ואיפשרתי לעצמי להרגיש גם כעס (איך היא מעיזה להתלונן שלא נוח לה, עכשיו אני מחליפה איתה) ועצב (כבר לא נהיה בהריון יחד, לפחות לא בסיבוב הזה).
יקרה שלי כ-ל תחושה שלך היא לגיטימית, נכון שזאת לא תחרות ונכון שכל דבר בזמנו, אבל מי כמוני מבינה את הרצון שהזמן כבר יגיע. עכשיו. אתמול.
אני גאה בך על המודעות העצמית, ועל היכולת שלך להודות בתחושות שלך זה כל כך אנושי להרגיש ככה ועדיין קשה להודות שאנחנו מקנאות (קצת לפעמים) אבל זה רק מעיד שוב על היותך אישה מדהימה.
אני מקווה עבורך שזמנך הגיע.כי מגיע לך.לגמרי.
