חזרתי - הריון ולידה

שבוע טוב לכולכן מתוקות שלי חזרתי מהנופש הקצר אך משחרר{ אמור להיות לא?}
אז לא!!
צר לי שבמקום שאני עכשיו יספר לכן כמה כיף היה לי כמה זה מומלץ לצאת מהשיגרה ומהטיפולים ולא לחשוב על כלום עוזר
לי זה לא עזר רק יחלתי ופיללתי שיגמר כבר הסיוט הזה כל בוקר אני אמורה למרוח עליי את החיוך המזוייף הזה ולצחוק כאילו שהכל סבבה ונחמד
כאילו שאין מסביבי ים של נשים בהריון וילדים שמתרוצצים לי בין הרגליים ואף אחד מהם לא שלי שכשאני שומעת את השם "אמא" אני כולי מצטמררת והעיניים מתמלאות להן והגרון נחנק זה היה סיוט מצאתי את עצמי יושבת בחדר במלון בלילה במרפסת ובוכה ממררת בבכי הלב פשוט נקרע לי
איך זה שאני מגנט לילדים שכולם אוהבים להיות בחברתי שיש לי כל כך הרבה סבלנות וכל כך הרבה אהבה להעניק ואין לי למי למה???
למה העולם הזה כולו הפוך
אני יושבת וקוראת את ההודעות שלכן בפורום ואני רואה שהכל מתקדם יפה שחלקכן התחילו טיפול וחלק אחר בעיצומו של טיפול ועוד חלק עם בשורות טובות על הריון אני כבר ינצל את הבמה הזאת לאחל להן מזל טוב באמת מכל הלב שיזכו לחבוק את הילד/ילדה/ תאומיים המיוחלים ושיתמלא ליבם חום ואהבה
ואז כשאני מעלה חיוך של נחמה על השפתיים {שלפחות לכן הולך "טוב"}
אני ממשיכה לקרוא ונתקלת בהודעה של פאפאיה ואז הכל חוזר לי החיוך יורד העיניים מתמלאות שוב והגרון נשנק ואין לי מילים אין לי מילה אחת לומר כדי לעודד כי כבר אמרו לפני ש..
לכולנו בסוף יהיה , שכל עכבה לטובה, שכולנו באותה הסירה, שצריך לאסוף את השברים ולהמשיך הלאה וכו'
ונכון שהכל נכון אבל לי קשה וגם לכן לחלקכן יש ילד בבית שזו הנחמה היחידה שלו אבל יש לו נחמה ולי אין אין לי מי שירוץ בבית ויהפוך אין לי רעש של ילד רעש של בכי שימלא את ביתי, הבית מסודר כמו מוזאון ומלא בכל טוב אך עדיין ריק ריק לי מאוד והלב שלי יותר מרוקן מהכל ויחד עם זאת מלא מלא בקנאה מלא באכזבה בספקות ובכאב למה זה מגיע לנו למה??? שאלת השאלות שאין לה מענה
חברה טובה שלי התחתנה חודש אחרי הספיקה להביא 2 והשלישי בדרך חברה אחרת בחודש שמיני ואחת נוספת ילדה לפני חודש
אוףףףףף כמה שזה קשה
רק רציתי לשחרר
"עצבות נועלת שערי שמיים תפילה פותחת שערים נעולים והשמחה בכוחה לשבר חומות"