נושא בהחלט כואב.

גם אצלי הקינאה הזו הורסת כל חלקה טובה שהייתה

אצלי רון הוא הגדול בן 7 והוא מקנא מאוד באיתי שהוא הקטן בן 3.5
איתי ממש מעריץ קטן של רון ורון מנצל את זה.

איתי יכול לשחק שעות לבד ורון ,פתאום משום מקום, יבוא ויהרוס לו את מה שבנה או הרכיב. זה כ"כ מעציב אותי לראות את זה אבל אני לא מתערבת.
איתי יודע גם להציק והוא יודע להחזיר לרון.
לפעמים יש צעקות בבית ודברים עפים אחד על השני ממש בית משוגעים, זה פשוט סיוט.

אבל דבר אחד למדתי וזה לא לקחת צד. אני לא מתערבת - כמובן עד לשלב שהם יכולים להזיק אחד לשני או לבית.
למדתי שכל מה שאני אעשה עם רון לא יספיק לו. כמו שמיטל כתבה, לקחתי את רון לימיי כייף עד אין סוף, קניתי לו כל מה שביקש.... חזרנו הביתה... הילד התהפך שוב.

דחף את איתי, חטף לו מהיד משחק,
הציק לו כל הזמן עד שהלכו לישון. נשבעת לכן, באותו היום איתי הלך לישון יותר הרוג מרון. מרוב בכי וצעקות הוא כבר היה מוטש. ולרון לא הזיז

אז אני עדיין משקיע בימיי כייף שלנו (רק אני ורון) ואני משתדלת לשבח הרבה את רון כשהוא עושה משהוא נחמד עם איתי בלי להציק לו.

אני מבקצ'צ'ת אותו בנשיקות ודיגדוגים..... ותמיד אומרת לו כמה שאני חולה עליו...



עדיין לא מצאתי את הפיתרון המיוחל