בס"ד
אני חייבת לחלוק משהו אחר....

לפני כמה שנים יצאתי עם בחור וזה היה ממש רציני, למי שלא יודעת אני חוזרת בתשובה.
אז בזמנו אפילו גרתי עם הבחור הזה. מבחינתי זה היה רק כדי כבר לעבור לשלב הבא ולהתחתן סופסוף.
כמו שהבנתן, זה לא הלך, הוא קיבל רגליים קרות (עוד לפני הצעה רשמית) ואמר לי אחרי שנתיים ביחד- אני לא בטוח שאני אוהב אותך...

נפגעתי עד עמקיי נשמתי וברחתי ממנו (יש לציין שזה היה אחרי פרידה אחת לפני כן כי הוא התנהג אליי לא בכבוד). הפרידה היתה מאוד קשה עבורי- נקשרתי כבר לכל המשפחה שלו- אימא שלו מקסימה וגם אבא שלו ואני עד היום חברה של אחותו. אני יודעת שבאופן אובייקטיבי הוא לא היה טוב אליי- הוא אהב לצחוק עליי וכשהייתי נעלבת הוא היה אומר שאני לא קלילה ושגם אני אצחק עליו. אני לא אוהבת את הסגנון הזה. הוא גם היה קורא לאבא שלי גמד כי הוא נמוך 0לא בפניו אבל כן בפניי). אז למה כל כך קשה להשתחרר ממנו? אני נשואה כבר עוד מעט 4 שנים, בעלי מקסים וזה לא שאני לא אוהבת אותו, אבל אני מודה שהמשפחה שלו הרבה פחות נחמדה. מישהי מצליחה להבין אותי מבלי לשפוט? ועוד משהו- הוא נשוי כבר שנה (למשיהי אחרת ואני מודה שאני קצת מקנאה).
פיצפיצון יפה שלי...