פשוטטט נמאססס ליייי חייבת לפרוקקקק - הריון ולידה

שירן צודקת

תודה רבה בנות על התמיכה ממש חמודות אני באמת יישם את העניין הזה שאני הולכת לי קצת לנשום אויר דייי אני חנוקה כבר
אני עיפה עוד מההריון מהלידה הקשה שהיתה לי ממש מצבורי עייפותתתתתתת

אין הרבה מה להוסיף.. תיישמי את העצות של הבנות.
תחשבי אחרת, תקריני אחרת.. כל התחושות שלנו, קטנות ונדחקות ככל שיהיו... יוצאות החוצא מבלי שנרצה. ברגע שתרגישי שמגיע לך, שזו עבודה משותפת.. הוא יתנהג בהתאם

צודקת לגמרי!
גברים לפעמים ם כאלה חסרי רגישות והבנה בסיסית.

לפחות מזלי שבעלי פשוט מדהים בקטעים האלה, תמיד עוזר לי בלי שאני אפילו מבקשת

אני מסכימה עם אמא של נולי, הבעיה כנראה מתחילה בהגדרה: "חופשת לידה". זה אשכרה נשמע כאילו אנחנו בחופשה מפנקת!

[[[

אנחנו פשוט צריכות להמציא מערכון על הדבר הזה!!!
זה לא יאמן כולםםםםםםםםםםםםם אותו הדבר
90% ממי שילדה פה התלוננה על העניין הזה

מאמי זה הכל בגישה
אל תבואי מנקודה הנחה שזה התפקיד שלך והוא עוזר
ממש לא!
ואם זה מה שעשית הגיע הזמן לשינוי
אני מההתחלה דיברתי במובן כזה שהנטל מתחלק ב2 ולא שהוא עוזר לי
מההתחלה היו לו משימות קבועות שהוא חוזר מהעבודה, מקלחת לנועה, קצת לשחק איתה, להאכיל אותה. וגם מטלות מהבית- להוציא את הכלב, כלים וכו'
ומניסיון שלי שאת מעבירה דברים בנועם הם עוברים טוב יותר
תנסי להסביר לו שאת קורסת שאת צריכה עזרה
בלי קשר אל תשכחי לטפח את הזוגיות- הכל משפיע על הכל! לפעמים שוכחים את זה...

יקירתי,
אני מצטרפת להמלצות של הבנות אך אני חייבת לומר משהו:
כמו שאחוה אמרה, עדיף שזה יהיה בנועם ולפעמים באמת מרוב ההתעסקות בילדים ובמי עשה מה בינתיים הזוגיות בורחת מהחלון...
נכון שהגברים הם שותפים מלאים ושצריך לאפשר להם לעשות את הדברים עם הילדים ולא לחשוב שרק אנחנו מבינות ויודעות מה הילד רוצה או צריך...
אבל, צריך לזכור שאף פעם הגברים לא יסתדרו ויספיקו את ההספק שלנו, ולכן, לא צריך להתאבד על המשימה...
תתחילי איתו בקטן ולאט לאט גם הוא ירגיש טוב ובטוח להיות עם הילדים וגם יעשה את זה בכיף, וגם את תצאי בסבבה בלי דאגה וייסורי מצפון שאולי אולי אולי הוא לא מסתדר ועם קוצים בתחת של לחזור מהר מהבילוי שמא הילד יתעורר או משהו והבעל לא יסתדר...
ותאמיני לי שרוב הבנות פה כשהשאירו את הילד עם הבעל בפעמים הראשונות לא יצאו בלב שקט לגמרי...תמיד יש את הספק, אין מה לעשות זה טבע של אמא.
לסיכום,
ביחד אבל לאט ובטוח...
וכמובן, לשתף אותו, להסביר לו, תעשו דברים ביחד, שלא יעשה את זה רק כי עשית חרם והקמת צעקות כי בעיניי זה לא שווה...
שיעשה את זה בכיף , תגרמי לו להתנדב ולהתעקש להיות עם הילד ולראות את זה כחוויה ולא כתיק...
לפעמים כשבעלי חוזר מהעבודה כמו סמרטוט, אבל יצא לו להגיע לפני שהם נרדמו..אז אני עושה לו מצפון קטן, שזה לא בשבילי המקלחת או הסיפור לילה טוב, אני אומרת לו ת**** שעה ואח"כ תשב בסבבה, זה אתה שלא רואה אותו, אני איתו כל היום...
ואז הוא מתרכך ורץ אליו, עם המדים מסריח ולפני מקלחת, אבל הוא יושב איתו ומשחק, ומקלח ומרדים....
לפעמים צריך פשוט להזכיר להם בלי מלחמות...כי תפתרי בעיה אחת ותיצרי בעיה אחרת..
בקיצור....חפרתי קצת...
בהצלחה...

הדבר הכי בריא ובלי עצבים זה לא לסמוך עליהם בעזרה! אנחנו עושות הכל הכי טוב והם לא. אתם רק בהתחלה של הזוגיות עם ילד וזה מאוד קשה השנה הראשונה אין מה לעשות זה לוקח זמן לך לסדר לו"ז עם הילד והשהכל יזרום וגם הוא צריך זמן להבין מה זה, הוא לבד יתחבר לילד וירצה לעזור כי בכל זאת זה אחרת אצלם אבל תיראי שהוא לבד יתקרב ויקום בלילה(אני שילדתי קבעתי שלילות סופ"ש שהוא לא צריך לקום למחרת הוא קם לילד, אבל שיכנועים בעדינות לא בריב)

בכל מקרה תיהיי חזקה כי גם אנחנו צריכות להתרגל שלגברים כלום לא משתנה ורק אנחנו: נפשית אנחנו מקבלות ראייה אחרת, משמינות, עייפות, סדר יום חדש ושגרתי סביב קקה ופיפי ואוכל,
והם הגברים כרגיל!!!!