תודה תודה על התמיכה והעידוד איזה כיף ממש מחמם את הלב

וlittle תשאלי חופשי - בשמחה :))
אפשר להגיד שאנחנו מנסים רשמית קצת יותר מעל שנה:
הפסקתי גלולות לפני שנה וחצי ובגלל שהייתי על גלולות מעל 5 שנים ידעתי שיקח זמן עד שהגוף יחזור "לעבוד תקין"

ובאמת בחצי שנה הראשונה המחזור היה ממש משוגע כך שלא ניסינו "רשמית", גם לא היתה ציפיה שמשהו יקרה אז גם לא התעסקתי בזה יותר מדי.
אחרי שהמחזור הסתדר התחלתי לחשוד ולא הבנתי איך זה הגיוני שאני לא נכנסת להריון. בחורות סביבי התחילו להודיע שהן בהריון, בשלב הזה זה כבר היה שנה מאז הפסקתי גלולות ולא הבנתי למה לי זה לא קורה.
אז התחלתי לשבת כל ערב מול המחשב, לקרוא את הטיפים, הפורומים, לקנות באטרף את הערכות ביוץ, לתאם את היחסי מין והיתה כל חודש את הספירה למחזור - כל הליכה לשירותים סביב התאריך של המחזור התפללתי לא לראות דם...

ואז אחרי עוד חודש של אכזבה ועוד אחד ועוד אחד פתאום התחילו ליפול האסימונים: כמה אני בעצם מפספסת כשאני בתוך הסיפור הזה! אם זה לצאת לאירועים בערב ולא לשתות כי אני "אולי בהריון", או להנות מערב עם חברים או בעלי כי אני כל הזמן בתוך המחשבות האלו, פשוט לפספס את מה שקורה מולי!
אמרתי לעצמי : כשיהיה ילד אני לא אוכל להרשות לעצמי ככה לקום באמצע היום וללכת לשיעור יוגה כי מתחשק לי, לא נוכל לצאת רק אני ובעלי ספוטני, לא נוכל ככה סתם לנסוע לאיזה סופ"ש..הכל יהיה שונה. אז למה לא להנות מהרגעים האלו ??
גם פתאום כל מיני אירועים שקרו אחד אחרי השני, כמו נניח המעבר לכאן (אנחנו גרים בבנגקוק) או בשורות מרות שבעלי קיבל שמאוד ערערו אותו לכמה חודשים - ואמרתי לעצמי "וואו איך הייתי מתמודדת עם המצב הזה ועוד עם תינוק קטן?
אני זוכרת היה בוקר שפשוט עצמתי עיניים ואמרתי: "אלוהים אני יודעת שאתה תיתן לי את המתנה הזו. אני סומכת עלייך שזה יהיה שלי וכשהזמן יהיה נכון אתה תיתן לי את זה. אני מאמינה ויודעת שזה יקרה לי ואני סומכת עליך שאתה תיתן לי את זה כשאני אהיה מוכנה באמת והזמן יהיה נכון".
ובאותו רגע פשוט ככה שחררתי. הכל באותו רגע פשוט נרגע לי מבפנים, כל הלחץ מעלם. נכון שמדי פעם התגנבו מחשבות לראש אבל כבר לא ברמה שהייתה, לא ספרתי ימים לביוץ, לא בדקתי ביוץ, הדבר היחיד שסימנתי ביומן זה היום של המחזור - וגם את זה הייתי צריכה לרשום כי כבר לא זכרתי את התאריכים בעל פה!

והנה זה קרה במפתיע, בצורה הכי לא צפויה..



אף פעם לא להתייאש!!! גם אם המחזור מגיע אז אפשר "יאושון קטן"

כזה רגע של באסה אבל בשום אופן לא לוותר, להאמין שזה יקרה ולדעת שזה מגיע לך וזה אוטוטו קורה.
יצאה לי הודעה קצת יותר ארוכה ממה שתכננתי)
