אני התנהגתי בדיוק כמו פונפון, כי זה עשה לי טוב ונתן לי תקווה וחלום
וציפצפתי על העולם.
מותק, מה אני אגיד לך ?!
אני יושבת כבר כמה דקות מול המסך וחושבת מה אני יכולה
לכתוב בשביל לעודד אותך. זו לא "עוד באסה", מרגישים. בגלל שזה מוכר,
מהימים הפיכסיים האלה.
אני מסכימה שאת צריכה לדבר עם אישך,
לא יודעת מה הייתי בלי שלי, בלי החיבוק, לפעמים אפילו בלי מילים בכלל.
גם לי יש גיסה שעומדת ללכת בקרוב, עוד קרובת משפחה ילדה לפני כמה ימים,
חברה לפני יומיים ושתי חברות בדרך.
איזה תענוג !

אני אוהבת אותן כ"כ ורוצה בשבילן רק טוב, אבל ברור
שזה כואב, בייחוד שאחת מהן אמרה לאחרונה כמה היא קיוותה שנהיה בהריון ביחד !
אני מבלבלת את המוח, נכון ?
טוב, אז אני רק אספר לך שאני מתפללת עליך,
שהעוצמות, החוזק והתקווה שאת נותנת לנשים כאן, בעז"ה יחזרו אליך אלפי מונים
בצורת בטן עגולה ויפה ושאת מקסימה, וגם שכשיגיע האפרוח/ה את תהיה
אמא מדהימה בוודאי שתסתכל כל יום על הנס הזה בהתפעלות מחודשת.
א-מ-ן !!!!
תמר.
אמונה ביכולות שלנו תביא אותנו להיות נשים יותר טובות ואמהות יותר נבונות.