תרגיעו אותי, אני כבר בוכה כל היום!!! - הריון ולידה

אני יודעת שאני במצב של רגישות יתר בגלל ההריון, אבל עדיין נפגעתי אתמול עד עמקי נשמתי!!!
אתמול היה לי יום הולדת, כל היום חיכיתי להגיע הביתה כי הייתי בטוחה שבעלול השאיר משהו (סיכמנו שאנחנו לא קונים מתנה אישית כי ימי ההולדת שלנו סמוכים אחד לשני וגם היום נישואין אז אנחנו מפנקים את עצמנו כל שנה במשהו גדול משותף- השנה החלטנו שנקנה מצלמה חדשה), איזושהי תשומת לב קטנה, אבל כלום לא היה.
אני כמובן, אצלי בתשיעי הדמעות יוצאות מיד, בלי הזמנה וכל אחרי הצהרים בכיתי, הייתי בטוחה שמשהו יגיע אולי פתאום עם שליח בהפתעה או שאני אקבל לפחות הודעה שאני לא צריכה להכין ארוחת ערב בגלל שהוא מזמין משהו, אתן יודעות, משהו קטן בשביל התשומת לב, אבל כלום.
אחרי שהילדים נרדמו אני עומדת שמטבח, בוכה עד עמקי נשמתי ומכינה ארוחת ערב (אנחנו אוכלים ארוחה בשרית בערב) והוא נכנס בשמונה, מחמיא לי שהאוכל מריח טוב ושואל איך היה עם הילדים וממשיך הלאה.
באמצע ארוחת ערב הוא פתאום אומר לי אה, היה לך יום הולדת היום.
אני מסתכלת עליו אומרת לו נכון.
אז הוא אומר לי אז איך אנחנו חוגגים?
הלב שלי מתחיל לקפוץ, אולי הוא תכנן משהו, אז אמרתי לא יודעת.
אז הוא ממשיך הלאה.
אז אמרתי לו אתה יודע, כשלי יש יום הולדת, אז אתה אמור לדאוג לחגיגה , לא להפך (ניסיתי לעשות מזה צחוק, כדי שיבין כמה חיכיתי למשהו)
הוא אומר לי נכון, אבל שכחתי!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!
בקיצור, הוא התפדח נורא ואז ירד למטה לעשן סיגריה.
פתאום אני מתחילה לקבל טלפונים מהגיסות שלי ומחמותי ומכל המשפחה כדי לברך אותי במזל טוב.
ואני, במקום להנות רק נפגעתי יותר.
בסדר, אתה ירדת למטה והתחלת להתקשר לכל המשפחה שיפתיעו אותי ויתקשרו לאחל לי מזל טוב, אז אתה חושב שככה הצלת את הכבוד שלך, אבל מה עם הכבוד שלי???????????????
אני חיכיתי ליחס ממנו, ממש לא עניין אותי שיתקשרו אלי ויברכו אותי, אני רציתי משהו קטן ממנו!!!!!!!!!!!!!!!!!
כל הלילה בכיתי ועד עכשיו כשאני כותבת לכן אני עדיין בוכה.
אוקיי, מקובל עלי ששכחת, אז תתנצל, תבטיח לי פיצוי, תחבק, תרגיע, משהו.
וכשאני ניסיתי לפתח איתו שיחה על זה כדי להסביר לו למה הרגשתי כל כך רע, אמרתי לו איך היית מרגיש אם אני הייתי שוכחת את היום הולדת שלך?
אז מה הוא עונה לי: "די, נו, אל תתחילי לנגן לי על הרגשות עכשיו"
אז שתקתי.
אני שונאת לעשות לו פרצוף נפגע אז לכן השתדלתי להמשיך כרגיל, אבל בלב שלי כל כך נפגעתי, אני כבר יום וחצי בוכה בגלל זה ובכלל לא אכפת לו!!!!
סליחה על האורך, אבל הייתי חייבת לשפוך באיזשהו מקום....

מירי, אמא לשתיים וחצי