שלום.
בדר"כ איני נכנסת לפורום זה (אולי לצערי), אבל הכותרת "רשיון להורות" משכה את עיני, ומקריאת הדברים אני רוצה להגיב את תגובתי:
ss יקרה, העלית נושא מעניין מאד - ומטריד מאד (בעיקר מבחינת היותו מבוך לוגי סבוך), במיוחד בתקופה זו בה אנו חיים.
השאלה הראשונה שעולה אצלי היא:
מי יהיה זה אשר בסמכותו יהיה לקבוע למי לתת את ה"רישוי" להיות הורה?האם ראוי בעינייך להעניק סמכות רישויית זו למישהו? ומי זה אותו מישהו עליו את סומכת כ"כ שיעניק "תעודת רישיון" זו למועמדים להיות הורים?
ומה יקרה במצב בו אדם מסוים אשר קיבל את הרישיון להיות הורה, מעל בתפקידו (למשל: היכה את ילדו, או שלח אותו לביה"ס עם גופיה וסנדלים בחורף קפוא, או השאיר אותו מחוץ לבית כ"עונש" חינוכי, או מנע ממנו אוכל) והפר את "תנאי הרשיון"? מי יענש במצב כזה, נותן הרשיון או ההורה המועל בתפקידו?
הביני: ההבדל
המהותי בין כל הדברים שהעלית (אסור להסתובב בערום בשטחים צבוריים שלא מיועדים לכך, אסור לעשן סמים, אסור לאדם להחזיק תכנים מסויימים. כמו סרטי פורנו שילדים מופיעים בהם וכו', אסור לעשן בכלל במקומות ציבוריים- סגורים שלא מיועדים לכך, בתי כלא/ מעצר בית/ צו הרחקה מונעים מאנשים להיות במקומות מסויימים.) לבין "רשיון להיות הורים" הוא ב"
שפת הזכויות" - הכמיהה להורות ימיה כימי התרבות האנושית ואילו העיסוק בשאלת 'הזכות להורות', מבחינה אתית ומשפטית, הוא חדש למדי. במציאות שבה הבאת ילדים לעולם הינה תוצאה (רצויה או לא) של יחסי מין ונתונה לחלוטין בידי הטבע, שאלות של חירות או של זכויות
אינן רלבנטיות. לדוגמא: עקרות אינה בגדר "שלילת הזכות להורות" וכניסה בלתי מתוכננת להריון אינה בגדר "שלילת הזכות שלא להיות להורה" (ממש כשם שמוות בנסיבות טבעיות אינו בגדר "שלילת הזכות לחיים")
הטבע אינו מכבד את זכויות האדם - וראוי ביותר להשאיר מצב זה כך, אם יורשה לי. יש גבול למידת ההתערבות של האדם בתהליכים טבעיים. ומבחינת רישיון=זכות להורות - אני חושבת שפה עובר הגבול.
מה שכן - נאמר פה ויפה, שעקב מחסור חמור בכ"א מקצועי-טיפולי (עקב חוסר בתקנים שנוצר עקב אי העברת כספים מספיקים) ברשויות הרווחה והחינוך, נוצרים "חורים שחורים" רבים ומסוכנים בטיפול/במעקב אחר יחידים וקבוצות, שכבר הוברר מעל כל ספק שהם לוקים בטיפול בילדיהם.
וזה, למשל, כן דבר שראוי ורצוי עד מאד שיד אדם תהיה מעורבת בו ולו כדי למנוע את האסון הבא.
אבל מכאן ועד "רשיון להורות" - המרחק הוא רב.
ורק כדי לסבר את האוזן:
לא כל כך מהר מוציאים ילד מרשות הוריו. צריכה להיות סיבה טובה מאד מאד מאד כדי להפעיל שיקול דעת מערכתי (ולעולם לא של אדם יחיד!!!!!!!!) כדי לבצע אקט זה, שנחשב ל"אקט של אין ברירה" - להוציא ילד מרשות הוריו. בדר"כ מדובר על הוות של
סכנה ברורה ומיידית לחיי הקטין, ואז זה נעשה בצו חירום של בימ"ש, המעבר הוא למקלט חירום לילדים בסכנה.
אף אחד לא יוציא ילד מחזקת אמו כי היא אלכוהוליסטית! אף אחד לא יוציא ילד מחזקת אמו גם אם היא נרקומנית ועוסקת בזנות! חייבת להיות סיבת סכנה ברורה ומיידית לגופו ובריאותו של הילד!!!!!!
הדברים הם לא כ"כ קלים, ולא נעשים כ"כ בקלות! זכותה הראשונית של האם הוא על ילדה, אלא אם כן היא עצמה או בן זוגה או אורח חייה או הבית בו היא גרה עם ילדה - מהווים סכנה לילד, ואז חובתה הראשונה של החברה הוא להגן על הקטין, גם במחיר הכבד של שלילת זכות האימהות מאם זו.
מקווה שהסברתי
שרון שמש
M.Sc
פסיכוטרפיסטית התנהגותית קוגנטיבית C.B.T
www.sh-cbt.co.il