בכי סתמי.. - הריון ולידה
היי לך , נראה שממש עניין אותך משהו שעדיין נמצא בעיצוב הישן שלנו, אז מה דעתך, אומנם אהבנו אותו והוא שירת אותנו נאמנה הרבה שנים אבל השתדרגנו ואנחנו גם ממש מאוהבות בעיצוב החדש של האתר.
מקוות שתהני מהפוסט , זה אותו המוצר רק באריזתו הישנה.
אל תשכחי לבקר גם באתר החדש שלנו כדי להנות מהכלים הרבים שלנו, תוכלי להירשם שם לעדכון שבועי על התפתחות הפיצי שבבטן, לשמוע על הכנסים החודשיים שלנו (שווה ביותר, יש שם גם הגרלות מטורפות), להירשם לאחת מקבוצות הוואטסאפ שלנו כדי לפגוש חברות למסע או להתייעץ בלייב עם אנשי מקצוע ועוד הרבה הרבה דברים שצריך במסע המטורף הזה של הריון והורות..
מקוות שתהני מהפוסט , זה אותו המוצר רק באריזתו הישנה.
אל תשכחי לבקר גם באתר החדש שלנו כדי להנות מהכלים הרבים שלנו, תוכלי להירשם שם לעדכון שבועי על התפתחות הפיצי שבבטן, לשמוע על הכנסים החודשיים שלנו (שווה ביותר, יש שם גם הגרלות מטורפות), להירשם לאחת מקבוצות הוואטסאפ שלנו כדי לפגוש חברות למסע או להתייעץ בלייב עם אנשי מקצוע ועוד הרבה הרבה דברים שצריך במסע המטורף הזה של הריון והורות..
הפורומים הישנים סגורים, על מנת לכתוב פוסטים צריך לעבור לפורום החדש
-
אוף הילדה שלי בת שנתיים וחודש..והיא מה זה נהייתה בכיינית..שלוקחים אותה לגן כל בוקר..בוכה רק אני יוצאת מסתכלת מציצה מהדלת רואה שהיא חוזרת תיק תק לעצמה וניגשת לגננת..(לא בוכה)אבל הכי מטריד אותי שבבקרים כמעט בוקר כן בוקר לא היא קמה עם בכי הסטרי מתייפחת ולא מסכימה שלא אני ולא בעלי ניגש אלייה ממש מתייפחת כולה נרטבת מהדמעות..מרימים מחבקים כלוום...והיא יכולה ככה איזה חצי שעה עד שהיא נרגעת לבד(אחרי שאנחנו ממש מיואשים ומתוסכלים נותנים לה להרגע לבד..)שבוע שעבר קמה ככה באמצע הלילה חשבנו שזה חלום רע אבל זה נהיה ממש מונוטוני..מה זה??
4 תגובות
עמוד 1
-
ברוכה הבאה לגיל שנתיים
-
כמו שתהילה2 אמרה - זה בדיוק גיל שנתיים.
גיל ההתבגרות הראשון.
גיל שנתיים הנורא. זה ממש ממש זה. עובר בסוף -
זו תוצאה של גיל המרד+פינוק
תתחדשי מאמי -
גם שקד היה בודק את הגבולות שלנו בצורה כזו בדיוק!
היה בוכה המון "בלי סיבה" ואני כתבתי במרכאות כי תמיד יש סיבה, והסיבה במקרה הזה היא בדיקת גבולות.
מה שאני יכולה להציע לך (ולי זה עזר):
לא להראות לה שאתם חסרי אונים. לא צריך להילחץ מכל בכי והתייפחות, אבל מצד שני לתת יחס לבכי שלה. לתת לה להבין שאתם שם בשבילה.
לא לכעוס ולא להיות עצבניים.
למשל: שקד היה מתפרץ בבכי "בלי סיבה". נסיתי להרגיע אותו, להבין מה קרה, לנחם אותו- וכלום לא עזר! הוא פשוט היה שוכב על הריצפה ובוכההההההההה!
אז אחרי הניסיונות שלי הייתי אומרת לו "אמא תהיה בסלון (למשל), כשתירגע ותרצה חיבוק, תבוא אלי."
הוא היה נרגע אחרי כמה זמן לבד ובא להתחבק.
חייבת להודות שהתקופה הזו עברה די מהר. לכל היותר- חודש- חודש וחצי.
הוא הבין כמה דברים: אמא מתייחסת, לאמא איכפת ממני, אמא מוכנה לחבק, אבל אני לא מצליח להוציא מזה כלום (לא עצבים של אמא ולא פרסים ושוחד להתנהגות טובה יותר) אז זה לא משתלם לי.
מקווה שעזרתי
מלאכית קטנה שלי, אמא לא תשכח אותך לעולם!
